"החזון שהיה לי אז היה מופרך".

 

אלינער ברזקי. בכתבה בעיתון "הארץ", אסתר זנדברג כותבת אודותיה בדרך פוליטית, פוסט-ציונית המאפיינת את כל כתבותיה, וזאת למרות היותה כתבת לענייני אדריכלות. האג'נדה של העיתון חשובה יותר מהאדריכלות שצריך לבקר, להסביר או לתאר. האם כל מבנה חדש של נורמן פוסטר, קאלאטרווה, ראם קולהאס או של KPF נמדד לפי ההיסטוריה הפוליטית של המקום בלבד!

איפה "הביקורת האדריכלית"? זה לא רק פוליטיקה ימנית או שמאלנית. מה בנוגע לאדריכלות, לאיכותה ותרומתה למקום, לכלכלה, לתרבות או לחברה שבתוכה היא שתולה? נקשה קצת, נאמר שבמבנים אלו, מבנים שהוקמו עבור יהודים, יגורו ערבים, מה זה אומר לגבי האדריכלות הקיימת שם? מה בקשר לאורח חיים? התאמה לריבונות אחרת?

אלינער ברזקי גרה בירושלים, בעיר העתיקה ובצער רב היא מביטה למעלה אדומים, התנחלות. בהתרגשות רבה היא מתארת כיצד היא "האמא של מעלה אדומים", התרגשה כשעלו הבולדוזרים לישר את השטח. היא עבדה כנציג השלטון, כנציג פוליטי וקיבלה ממנו כמה שיכלה. בכל התפקידים שמילאה, לא כולל את זה באוניברסיטת תל אביב, היא תרמה להקמת ישובים יהודיים בשטחים, כך היא טוענת לפחות.
 
כשזה נגמר והפרה לא ניתנת לחליבה יותר, היא ממש מצטערת. היא מוסיפה ואומרת, "אני תוצר של המודרנה וחשבתי שתכנון יפתור בעיות ויעשה טוב לשני הצדדים".  "… "אני חד משמעית נגד הכיבוש…", "אני מרגישה יותר זרה בין היהודים שגרים פה עכשיו מאשר בין הערבים."

"…אכלתי אצל הערבים וקניתי אצלם…" סוג של בעלות?! 
 
לשיפוטכם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • נעה  ביום אפריל 20, 2006 בשעה 3:51 pm

    ראשית כל-יוסי, יישר כח! אני נהנית כל פעם מחדש לקרוא את הגיגיך ואת הניתוח שלך תופעות שונות בעולם האדריכלי. בייחוד לאור הניתוח הנקי מאג'נדות, למעט האג'נדה המקצועית.
    אלינער ברזקי מזכירה לי את אורי זהר,
    נהנתן, סליחה: הדוניסט ידוע לשמצה. אותו אורי זהר שהזיל ריר על כל אישה בסביבתו, (כך אומרים בכל אופן), אורי זהר שהטיף לעישון סמים וקומם עליו רבים וטובים, איש שגסות רוח השתקפה בסרטיו ובתכניות הטלויזיה שלו. קרה מקרה וראה אורי זהר את האור והחליט לשתף את כולנו. לשתף? לכפות את דעתו בניסוח מדויק יותר.
    אלינער ברזקי, אותה לא זכיתי להכיר (אני למדתי בטכניון, אותו מוסד מגונה לדברי הגברת), מזכירה לי את אורי זהר בתפנית בת 180 המעלות ובצביעות שבציד הנפשות הנלווה.
    כפי שנאמר במדרש תַּנְחוּמָא פָּרָשַׁת בָּלָק: "לא מִדִּבְשֵׁךְ וְלא מֵעֻקְצֵךְ".
    בעברית של ימינו אנו: אל תטיפי לנו הילידים מוסר. שאחרים יעשו זאת. את ידייך שלך לכלכת כבר

    נקעה נפשי מהרוח הפוסט-ציונית והאולטרה-שמאלנית של אסתר זנדברג. החיים אינם מבחן רורשאך. לפעמים קו הוא רק קו ולא מאחורי כל קו עומדת אג'נדה ימנית, שמאלנית או סתם.

  • יוסי מטלון  ביום אפריל 21, 2006 בשעה 10:23 am

    מסכים איתך.
    כל מילה שווה זהב.

  • ארכיסקס  ביום אפריל 22, 2006 בשעה 12:58 pm

    אסתר זנדברג היא האדם היחיד בארץ שכותב בקביעות על ארכיטקטורה. העובדה שיש לה אג'נדה אינה פסולה בעיני – אלא הכרחית. אני לא בטוחה שארכיטקטים יכולים להרשות לעצמם איזושהי אג'נדה, אבל המילה הזאת כבר מזמן אינה זרה לעיתונאים. וזנדברג היא עיתונאית. נכון, אפשר היה לשאול את ברזקי גם שאלות אחרות, אבל זהו הקו של זנדברג ואפשר להעריך אותה על כך. אני מעריכה אותה על כך. בכל מקרה – תשובותיה של הארכיטקטית מונחות שם, וכל אחד יכול לשפוט בעצמו, כך שעבודה עיתונאית – בהחלט לא חסרה שם.

  • יוסי מטלון  ביום אפריל 22, 2006 בשעה 1:23 pm

    את העבודה שלה , בכתבה הזאת, יכל לעשות כל עיתונאי אחר.
    למה לבזבז את האדריכלות על משהו פוליטי, שאחרים, עתונאים אחרים ב"הארץ", היו עושים את אותה עבודה ואולי טוב יותר.
    כ"עיתונאית" שאחראית לדווח לנו אודות האיכות החיים שלנו בעיר ובפריפרייה, הייתי מצפה לקצת יותר אדריכלות.
    החזרתיות הפוסט-ציונית שלה מתחילה לשעמם אותי כאדריכל וכקורא "הארץ".

  • ארכיסקס  ביום אפריל 22, 2006 בשעה 3:14 pm

    יש כאלו שרואים דווקא בהיאחזות הסהרורית באדמות לא לגיטימיות את הפוסט ציונות. אף עיתונאי אחר לא היה עושה את העבודה שלה משום שאף עיתונאי אחר לא עוסק בארכיטקטורה או בארכיטקטים. הביקורת על מעשיהם של ארכיטקטים בגזרת הביצועיזם של הכיבוש הגיעה מקרב ארכיטקטים ולא מקרב עיתונאים.

    האם היית מצפה, למשל, שהיא תאמר מה דעתה על "עיצוב" כזה או אחר (לא שאינה עושה זאת)? משום שגם את העבודה הזאת יכול לעשות כל עיתונאי אחר. למעשה – לא צריך להיות עיתונאי בשביל להעביר להעביר ביקורת על בניין (אטקבק יותר מאוחר בפוסט החדש שלך).

    אף אחד לא חייב לקרוא אותה אם זה משעמם אותו. הבעיה אינה אסתר זנדברג, אלא העובדה שהיא היחידה. אבל זאת לא סיבה שבעטיה היא אמורה לשכוח מה שמעניין אותה. וחוץ מזה, לא מעט מכתבותיה מוקדשות גם מוקדשות (!) לתיעוד מה שקורה בארכיטקטורה – בארץ ובעולם. אז יש לה גם עמדה פוליטית, מה הבעיה? לאיזה עיתונאי, כולל כל האחרים ב"הארץ" אין אג'נדה?

    מעבר לכל זה – האם אדריכלות מנותקת מהקשריה החברתיים? התרבותיים? הכלכליים? האם ארכיטקטים קבעו שבשדרות רוטשילד יהיו מגדלים או חברות עסקיות מפוצצות בכסף? האם ארכיטקטים קבעו שקו הרקיע האורבני של המדינה יהיה ברמת גן? ממש לא. שתי התופעות הן פועל יוצא של פעילות כלכלית. באותה מידה – גם הכיבוש השפיע לא מעט על התוצר האדריכלי, הרבה יותר מאשר כל גחמה או כשרון של ארכיטקט כזה או אחר. בזה בעצם גם אתה עוסק, לא? במעמדו המתאייד של המקצוע לטובת קובעי החלטות מתחומים שונים לגמרי. התעלמות מסוגיות "חוץ מקצועיות" היא מתכון מדוייק להמשך המגמה. ארכיטקטורה לא יכולה להרשת לעצמה להיות מנותקת מכל ההקשרים התרבותיים של תקופתה. על כן חוזרת ומדגישה: זנדברג עושה את עבודתה נאמנה, התייחסות פוליטית אינה סותרת ביקורת אדריכלית, להיפך. היא חייבת להיות חלק אינטגרלי ממנה.

    אגב, אני לא חושבת שזנדברג זקוקה ל"הגנה" שלי, ובוודאי היתה עושה זאת טוב ממני.

  • יוסי מטלון  ביום אפריל 22, 2006 בשעה 4:58 pm

    זהו שלא!
    אני לא מצפה מכל אחד לתת לי את פרשנותו לאדריכלות.
    כבר כתבתי שצריך קצת, או הרבה, יותר מאשר "תחושות ורגשות" בכדי לשוחח או לכתוב אודות אדריכלות קיימת ומתוכננת.
    כנראה בגלל זה פשוט יותר לה להיות נעולה בתוך ההיבטים הפוליטיים בלבד. אם תקראי מה אני כותב תביני שאני חושב שאת הארכיטקטורה מרכיבים היבטים רבים ולא רק צורניות, מורפולגיה. הרובד הפוליטי הוא רק אחד מרבים.

  • יוסי מטלון  ביום אפריל 22, 2006 בשעה 6:55 pm

    זו הבעיה המרכזית.
    אדריכלות והביקורת עליה לא מונעת על ידי אג'נדות לסוגיהן.
    הביקורת מתיחסת לכל מבנה ומבנה מהבטים, אדריכליים, כלכליים, פוליטיים, חברתיים , היסטוריים ועוד רבדים רבים נוספים.
    אג'נדה זה נושא לפוליטיקאים ושופטים.
    זה בדיוק הנושא, אדריכלות נותנת, מתכננת סביבה בריאה לאדם, לחי ולצומח ולא מספקת עקרונות או גישות פוליטיות. מפוליטיקה בלבד לא חיים.
    בכדי להבין את זה צריך רקע אחר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: