ארכיון חודשי: אפריל 2006

תפתחו את העיניים, הפתעה!

 

ענן פטריה של הפצצה אטומית על עיר הנמל נאגאסקי בשנת 1945. הנשורת הגרעינית התרוממה לגובה של כ-18 ק"מ מעל מוקד הפיצוץ. מקור ויקיפדיה

 

יש לנו את כל הסימנים ואנחנו לא עושים דבר, הכתובת על הקיר. רעידות אדמה, שריפות ועכשיו אופנתי לדבר על נשק בלתי קונבנציונאלי. כל אלו יגרמו נזק רב בלתי מתואר לאדם ולמבנים שאנו בנינו ובונים בארץ. עמותת האדריכלים מכינה מסיבות והרצאות, מארגנת תערוכות ותחרויות, אכן דברים חשובים. אבל מהי דעתם של אדריכלי האדריכלים בנושאים חשובים כמו השריפות בבתים, רעידות האדמה בערים ועכשיו בעידן הנשק הבלתי קונבנציונאלי הנוצר ונערם סביבנו. מה עושים? מה צריך לעשות בכדי להקדים רפואה למכה. ממ"ד, ממ"ק, ממ"מ, וכל השאר, מה לאלו ולפצצה גרעינית? להפצצה ישירה? להתקפת אב"כ? האם זה יספיק בעת מבחן , בעת מלחמה? מה עושים המהנדסים והאדריכלים? מהי התשובה לאלו שמאיימים עליינו. איך נגן ואיך נמגן? מה נעשה מול איומים של הטבע ומול איומים של אוייבים? התשובה של כל האירגונים האחראים היא: "הגוף הזה דואג, והמחלקה ההיא כותבת סקר והשר ההוא, זה בלי התיק, מטפל בנושא", אומרים ושותקים. חובה לבנות, אך חובה עלינו לדאוג גם לבטיחות של הבנוי ולנמצאים בתוכו. תפתחו את העיניים ותראו מה קורה מסביב, הפתעה!
 
רעידות אדמה
בכל שנה מתרחשות ברחבי העולם כ- 500,000 רעידות אדמה, מתוכן 100,000 מורגשות. רעידות אדמה מתרחשות גם באזורנו, והן חלק מההתהוות של השבר הסורי- אפריקני. רעידות אדמה התרחשו באזור לאורך ההיסטוריה, וגרמו בעבר לנזקים קשים. ברעידת אדמה שהתרחשה בארץ-ישראל בשנת 1837 נהרסה העיר צפת כולה, וכ- 5000 איש נספו. בשנת 1927 נגרם הרס רב לרמלה, לירושלים, לשכם, לטבריה. ברעידה נוספת שהתרחשה באזור אילת בשנת 1995 נגרמו נזקים קלים למבנים ולתשתיות. ומה עושים?! כותבים מחקרים וסקרים, ממנים שרים בלי תיק. יותר נכון שותקים כי הכתיבה לא רועשת.
 

צילום: AP

 

 

 

 

 

 

ישנם בישראל בניינים רבים שאינם בנויים לפי התקנים המודרניים כדוגמת ת"י 413. יש לצפות לאפשרות שרעידת אדמה חזקה תגרום לאסון לאומי בהיקף רחב. אסון כזה אינו מחויב המציאות. אפשר וצריך להיערך לשעת מבחן זו, ויפה שעה אחת קודם. מרבית המבנים נבנו לפני חלות התקן או לפי תקנים מיושנים. אין לישראל מערכת אכיפה של בנייה על פי התקן. תכנון נכון מביא בחשבון תופעות כאלה, שאם לא כן, נהיה עדים למחזות של חורבן והרס. רעידות אדמה התרחשו בעבר, הן בוודאי תתרחשנה שוב, ותהיינה חזקות לפחות כמו אלה שהתרחשו בעבר. התרחשות רעידת אדמה חזקה בישראל היא שאלה של "מתי?" ולא של "אם", וצריך להיערך לקראתה בהקדם.
 

שריפה ב"צבר" צילום:לילך אדיר

שריפות
בישראל פורצת שריפה בממוצע אחת לכל 14 דקות. בשנת 2001 ניספו בישראל בשריפות 21 איש, לעומת 28 בשנת 2000. כך עולה ממימצאי דו"ח שירותי הכבאות בישראל לשנת 2001. שריפות במבנים אינן קורות, הן נגרמות על ידי תכנון לקוי, שימוש בחומרים לא תקינים או טעויות והזנחה של בני אנוש. אדם נירדם עם סיגריה בוערת, קצר חשמלי, מסתורי כביסה בוערים, מחסן עולה באש, תקרות בוערות בקניון גדול, מרתף של קשישים עולה באש, דירת מגורים נשרפת כליל ולוקחת איתה בעזרת הרוח עוד כמה דירות בבניין מגורים שעולה באש. שריפות רבות מתלקחות – כתוצאה מהצתה מכוונת או כתוצאה מתקלה. יש לטפל גם בשרפות הנגרמות על ידי גורמים טבעיים כמו ברקים. יש שרפות שנגרמות בגלל רשלנות פושעת. תכנון לקוי ופיזור אחריות לגורמים רבים, גורמים לאי אכיפה של חוקים ותקנים ואי-מתן תשובות אחידות לבעיות תכנוניות הנוצרות בשלבי התכנון האדריכלי הראשוני  והמתקדם. השטח פרוץ והתשובות המתקבלות לבעיות שונות, משתנות מידי יום. פעם מותר ופעם אסור, פעם ההוא מחליט ופעם האחר מחליט, האחריות מוקפצת, נזרקת מקבוצה אחת לארגון שני, והיכן האדריכלים? זה הרי ענין טכני, "שהם יחליטו" הם אומרים.
 

צילום: מתן אגמי

 

 

 

 

 

 

נשק לא קונבנציונאלי
נראה לרבים כי הנשק הבלתי קונבנציונאלי כובש את מרחבי העימות העתידיים שלפנינו. פיתוח אמצעי הגנה מפני נשק הרסני זה חשובה אולי יותר מפיתוח אמצעי הגנה נוספים למלחמה קונבנציונאלית שאולי לא תהיה במזרח התיכון. חשוב להראות לאוייבנו הקרובים והרחוקים כי יש כוח רב בידיינו. הרי כבר ידוע לנו כי כל כמה שנים יש מלחמה, קמים עלינו אוייבנו. השאלה היא לא "האם תהיה?" אלא "מתי תפרוץ המלחמה הבאה?"  ומה אנו עושים בכדי להגן על עצמנו? ועדות וסקרים. ועדת מרידור קבעה כי יש להיערך לעימותים לא-קונבנציונאליים וטרור. אומרים כי ההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר. בכל מקרה צריך גם הגנה. מומחים אומרים כי אין סיכוי "למלחמה קלאסית" בייננו לבין שכנינו. איך זה ישפיע על מבני המגורים שבהם הוריינו, אנו וילדינו חיים? מה אנו עושים בכדי להגן על כל אוכלוסיית מדינת ישראל? מסיבות וועדות?! תחרויות והרצאות?! הגיע הזמן לעשות מעשה, משהו ממשי ואחראי. יכול להיות כי הממדי"ם והמממי"ם למיניהם לא יעזרו, יכול להיות שלא יהיה לאן לברוח. הצלחת איראן בפיתוח נשק גרעיני לא משאירה לאזרחי ישראל מסלול הגנה בטוח, מסלול שבסופו יש לצפות למקום מסתור בטוח. חשוב לפתח משהו שישמור עלינו בעת צרה ומצוקה.

 

"ידיעות אחרונות" מדווח על פצצת האטום הראשונה. מקור: ויקיפדיה

 

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

ביקורת אדריכלית – לאן? (חלק ד')

 

ביקורת אדריכלית שאינה מצדיקה תכנון ספציפי או אינה תומכת במבנה מסוים, לא תגרום להרס המבנה. בברודווי שבניו יורק, ביקורת שלילית יכולה להפסיק את ריצתה של הצגה שעלותה יכול להגיע למליוני דולרים. מה עושה הביקורת האדריכלית? היא משפיע על התכנון וההתייחסות למבנה הבא שיבנה. היא יכולה לגרום לכך שבניה נוספת תהיה אחראית ובדוקה עוד לפני שלב התכנון, ברובדים שונים ובגישות אחרות ונכונות יותר שהוזנחו בעבר.
 
אכן, הביקורת האדריכלית לא משפיעה הרבה ולא בקצב מהיר. גם אדריכלים לא אוהבים את הביקורת, למרות שלעיתים קרובות היא יכולה להיות מאוד חיובית ותומכת הן באדריכל והן במבנה. למרות האיטיות הזאת יש תוצאות ממשיות לביקורות האדריכליות המבוססות על ידע, ניסיון בעבודה האדריכלית וגם רקע אקדמאי של המבקרים בנושא עצמו. בכדי לאמץ גישות המוצגות בביקורת האדריכלית, צריך בראש ובראשונה להאמין במבקר, לתת קרדיט לניסיון והרקע האקדמאי שלו. לצערי הביקורת האדריכלית היום בארץ מבוססת בעיקר על "רגשות ותחושות" ודעות פוליטיות בלתי מתפשרות שלא תמיד קשורות לאדריכלות. אין אדריכלות בלי פוליטיקה, פוליטיקה היא חלק חשוב, אבל לא עיקרי באדריכלות הממשית העומדת לנגד עינינו.
 
ההשפעה של הביקורת האדריכלית נראית מאוחר יותר. אדריכלות זה המקצוע האומנותי האיטי ביותר ולכן ההשפעות ממתינות חודשים ושנים, ואז לפתע רואים אותם. לא ניתן למדוד את ההשפעה של הביקורת הקונסטרוקטיבית האדריכלית ולא ניתן ממש לומר שכאן או כאן היא קיימת. ניתן להבחין פה ושם בשינויים שהיא גורמת. השינוי הוא איטי, מחושב והדרגתי. שימור מבנים קיימים , היא תוצאה ישירה של הביקורת האדריכלית, זה לקח הרבה שנים, אבל לבסוף זה הופנם על ידי כולם, בתחילה בחו"ל ולאחר מכן בארץ. The New Urbanism, התנועה הזאת נוצרה כתוצאה מביקורת אדריכלית ולאחרונה תפסה תאוצה הן בחו"ל והן בארץ, היא תוצאה נוספת של ביקורת בריאה. העיתונות הכללית גם עוזרת להפנמה של נושאים מסוג זה, נושאים שנראים לה כחשובים. אקטיביות ציבורית אורבאנית יכולה לקבל רוח גבית על ידי ביקורת עניינית המבוססת על עובדות וניסיון. ביקורת תומכת יכולה לשנות , בסופו של יום, את פני הסביבה שבה אנו חיים.
 
כיום מקובל לראות תנועות הפועלות למען הסביבה, מקובל לקבל את זה כעובדה קיימת. כל זה נוצר מביקורות בעיתונות לסוגיה, כל זה הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו בגין העיתונות המבקרת הקונסטרוקטיבית. מטרת הביקורת ליצור חברה תרבותית בסביבה אנושית, ליצור סביבה נוחה לאדם. המבקר צריך לדעת להבחין בין גידול וצמיחה אמיתית ונוחה לבין גידול נכפה וגחמי של אדריכלים ויזמים לסוגיהם. המבקר צריך להבחין בין מבנים "קשים" שלא נספגים בסביבה האנושית לבין מבנים "קלים" שמשתלבים יפה בסביבה האנושית הטבעית ואף מספקים תענוג ואופי ייחודי לחיים סביבה.

המבקר יכול לשנות את גישתם התבוסתנית, חסרת האומץ והחזון של  אדריכלים קטנים השואפים לבינוניות, אלו ששואפים להרחיב את כיסם הפיננסי והקטנת איכות הסביבה. לפי דעתי אפשר להקים אדריכלות איכותית וגם להרוויח. "הרדוקציה" שנעשית למקצוע הזה, נעשית על ידי יזמים ממולחים ובעיקר על ידי אדריכלים חלשים ותפקיד המבקר הוא לעצור את הסחף הזה, לאתגר את האדריכלים ושאר הגורמים הכלכליים המעורבים בתהליך העשייה. המבקר צריך לתת את דעתו, לאור ניסיונו, האם המבנה החדש תורם לסביבה ומגיש לה מימד נוסף חיובי, או שהוא הורס את הטוב שקיים וגורס להפסד סביבתי, הוא מבקר למעשה את איכות המבנה, העיר הגדולה והקטנה, את הכפר והישוב שבו יש חיים.

 

ביקורת אדריכלית – לאן?  חלק א', ב', ג'

 

הרשמה לרשימת תפוצהניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות באתר. להרשמה לחצו כאן.

"החזון שהיה לי אז היה מופרך".

 

אלינער ברזקי. בכתבה בעיתון "הארץ", אסתר זנדברג כותבת אודותיה בדרך פוליטית, פוסט-ציונית המאפיינת את כל כתבותיה, וזאת למרות היותה כתבת לענייני אדריכלות. האג'נדה של העיתון חשובה יותר מהאדריכלות שצריך לבקר, להסביר או לתאר. האם כל מבנה חדש של נורמן פוסטר, קאלאטרווה, ראם קולהאס או של KPF נמדד לפי ההיסטוריה הפוליטית של המקום בלבד!

איפה "הביקורת האדריכלית"? זה לא רק פוליטיקה ימנית או שמאלנית. מה בנוגע לאדריכלות, לאיכותה ותרומתה למקום, לכלכלה, לתרבות או לחברה שבתוכה היא שתולה? נקשה קצת, נאמר שבמבנים אלו, מבנים שהוקמו עבור יהודים, יגורו ערבים, מה זה אומר לגבי האדריכלות הקיימת שם? מה בקשר לאורח חיים? התאמה לריבונות אחרת?

אלינער ברזקי גרה בירושלים, בעיר העתיקה ובצער רב היא מביטה למעלה אדומים, התנחלות. בהתרגשות רבה היא מתארת כיצד היא "האמא של מעלה אדומים", התרגשה כשעלו הבולדוזרים לישר את השטח. היא עבדה כנציג השלטון, כנציג פוליטי וקיבלה ממנו כמה שיכלה. בכל התפקידים שמילאה, לא כולל את זה באוניברסיטת תל אביב, היא תרמה להקמת ישובים יהודיים בשטחים, כך היא טוענת לפחות.
 
כשזה נגמר והפרה לא ניתנת לחליבה יותר, היא ממש מצטערת. היא מוסיפה ואומרת, "אני תוצר של המודרנה וחשבתי שתכנון יפתור בעיות ויעשה טוב לשני הצדדים".  "… "אני חד משמעית נגד הכיבוש…", "אני מרגישה יותר זרה בין היהודים שגרים פה עכשיו מאשר בין הערבים."

"…אכלתי אצל הערבים וקניתי אצלם…" סוג של בעלות?! 
 
לשיפוטכם.

תל אביב מדורגת במקום 105 מתוך 215 – לפי דירוג "אקונומיסט" לאיכות חיים

"תל אביב מדורגת במקום 105 מתוך 215 – לפי דירוג "אקונומיסט" לאיכות חיים
מאת דפנה מאור
במקום הראשון ציריך, במקום השני ז'נווה, במקום האחרון – בגדאד.
תל אביב מדורגת במקום ה-105 מתוך 215 ערים ברחבי העולם בדירוג איכות החיים – כך לפי דירוג שפירסם מגזין "אקונומיסט" במהדורת סוף השבוע שלו. הדירוג מבוסס על סקר שערכה חברת הייעוץ מרסר, ומככבת בו העיר השווייצית ציריך כנעימה ביותר בעבור תושבים זרים, ובגדאד כגרועה ביותר – במקום ה-215. במקומות 4-2 מופיעות הערים ז'נווה, ונקובר ווינה.

הדירוג מבוסס על 39 קריטריונים שנסקרו על ידי מרסר, החל בעומסי תנועה ועד רמת פשיעה, והוא מיועד לשרת חברות אשר מציבות את עובדיהן במדינות זרות.

בדירוגי הערים במדינות מתפתחות מובילה סינגפור כעיר הטובה ביותר לחיות בה – במקום ה-34 מכלל הערים שנסקרו – ובכך היא תופסת את מקומה של טוקיו כעיר האיכותית ביותר באסיה.

לונדון מדורגת במקום ה-39, ללא שינוי מהשנה שעברה – והיא מפגרת אחר דבלין, המדורגת במקום ה-24. ניו יורק מדורגת במקום ה-46, בעוד שהעיר האיכותית ביותר בארה"ב היא הונולולו, במקום ה-27, ואחריה סן פרנסיסקו במקום ה-28. פראג נמצאת במקום ה-74, ולפני תל אביב מדורגות גם קייפטאון בדרום אפריקה (83), ורשה (86) וסיאול (89). איסטנבול, בייג'ין ומנילה מדורגות נמוך מתל אביב באיכות החיים שבהן."

פורסם אתמול ב"הארץ"

אדריכלים על הכוונת

 

"אדריכל הניצחון", "ארכיטקט הרעיון", הם שמות שנועדו לתאר מנהיג מוביל, אדם שסוחף אחריו אחרים ורבים בדרך בטוחה הסלולה ישר ללא "פינות מעוגלות". תארים אלו מציגים את האדריכל הטיפוסי שהיה בעבר, אדם משכמו ומעלה שמסוגל להשתמש ביכולת שלו להיות המאסטר של כל דבר שהוא עושה, המנצח על העבודה. אדם ישר, אמיתי עם חזון של סביבה וחברה טובה יותר.

כיום הדברים שונים, עכשיו בודקים האם אדריכלים ובעלי מקצוע אחרים, מנסים "בזכות" יכולתם לשבור חוקים, מנסים לנצל פרצות, להשיג קצת יותר, "אקסטרא", להראות כביכול טובים יותר, וכל זאת בעידודם של יזמים ממולחים. בודקים האם הם הפכו רגישים מאוד, מאוד, לעצמם ורגישים פחות, ממש פחות, לאחרים. נעשת "בדיקה מעמיקה" בכדי לברר האם "עושה לביתו" הפך לקונספט התנהגותי לאומי. היכן קברניטי, אדריכלי עמותת האדריכלים? מי מטפל בנושאים מסוג זה? טוב שיש תערוכות ומסיבות, אבל כאן צריך ארגון שעומד חוצץ ומגן על חבריו האדריכלים הישרים, ארגון שיתן תמיכה משפטית ומוראלית לאדריכלים שמבצעים את עבודתם ע"פ החוק.

דוגמאות:

1.מהנדס העיר תושאל בפרשת אולמרט

2. האדריכל כנתבע

וויבראציות באוויר

 

טובים השניים. שניהם מתנשאים לגובה רב, מבנים גבוהים. לשניהם יש תנועה גיאומטרית, וויברציות ארכיטקטוניות, שניהם גורמים לך לחשוב, לתהות, לנסות ואולי להבין. לתכנן אותם כפי שהם נראים, לתת להם להבנות, היה דרוש כשרון, אומץ, חזון ואמונה.

המבנה הנמוך האופקי הקיים לפני חיבורו למגדל האנכי החדש.

מגדל "דיסקונט" שזה עתה מסתיימת בנייתו, נמצא בחלקו הדרומי של מרכז העיר תל אביב, ברחוב הרצל, בלב העיר, במרחב שבו המגרשים לא גדולים ובמקום שיש הרבה היסטוריה. כאן, במרכז העיר יש מגבלות של קונטקסט קיים, יש מאבק על ההגמוניה בין הישן לחדש,  במקום זה צמח לו אייקון, מגדל שיאכלס בעיקר את הנהלת בנק דיסקונט. הוא עשוי מזכוכית "קלה" ולוחות אלומניום בצבע לבן שנותנים הרגשה של משהו כבד, "בטוני" כזה. קירות המסך מביעים קלות ואווריריות. הנפחים נכנסים אחד בשני, מתלכדים יפה ונותנים לעמודים, בחלקו התחתון של המגדל,  מעברים טבעיים נכונים. יש לו פעימה אחת, נשיפה, נשימה אחת ארוכה, הוא מכניס לתוכו הרבה אוויר, צריך הרבה חמצן באזור הדחוס הזה, או הרבה אוכל. "הבטן" שלו הבולטת, שמתנפחת לרוחב המבנה משני צידיו, מחופה באלומיניום בצבע לבן שמכניס כאן הרגשה של חומר אחר, חומר שיוצר את קצה הנפח. חלוקת הזכוכית והשתלבות פסי האלומניום מחזית לחזית מעוצבים בתאום ובעדינות המתבקשת. הבטן הדו- כיוונית לא מוגזמת בהתחשבות בצפיפות הוויזואלית בקונטקסט הקיים, היא מוסיפה למגדל איכות פיסולית אלגנטית שמבדילה אותו ממבנים של קווים כבדים, אנכיים ואופקיים בלבד, קופסאות מיתולוגיות של מבנים שבנו בניו יורק בשנות השמונים. המגדל הזה, האלמנט האנכי, חובר בעדינות ובחוכמה עם מבנה קיים, מבנה אופקי שקיבל חיפוי חדש, חומרים חדשים הדומים באופיים לחומרי המגדל ומשתלבים ביחד בצורה טבעית.

בצמרת של מגדל זה אין "כובע" או "צעיף" עליון, זה נותן לצופים בו את ההרגשה של אין-סופיות, או את הרגשה ששתי הקשתות יפגשו בנקודה מסויימת במרחב העליון הפתוח. המגדל שמוקף ברחובות צרים ימשוך אליו הרבה כלי רב והולכי רגל, האם התשתיות במקום יוכלו לקבל את העומסים הצפויים? האם פקקי התנועה במקום זה יהיו קשים יותר? כולי תקווה כי בעיריית תל אביב, נתנו את הדעת לסוגיה זו. בכניסה למגדל יש לובי גבוה, שקוף, מרשים וייחודי, לובי שנותן למבקרים הרגשה של עושר בדרכם הבטוחה לבנק. גובה הלובי והתייחסותו למבנים השכנים יוצר, לפחות בנפחו ובגודלו, הרמוניה של קנה מידה עם המבנים השכנים. מיקום העמודים החיצוניים במפלס הקרקע והתייחסותם למבנה והסביבה, מדגישים את המחויבות של המגדל החדש לסביבתו ההיסטורית. השינוי בנפחים שפוגשים את הרחוב, נותנים "רספקט" לקיים ההיסטורי.
 

את המגדל השני הנמצא בפתח תקווה, ליד פארק אזורים, תכננו כמו גם את "מגדל  דיסקונט", האדריכלים במשרד "מור", עוד לפני איחודו עם משרד יסקי- סיוון. הוא נמצא במקום פתוח, בתולי, ללא מגבלות של קונטקסט קיים נכפה. המסות במבנה זה מתאחדות יפה אחת בשנייה, יוצאות ונכנסות, זה כולל גם את ה"קסקטים" שלו. המרפסות המעניינות ביחד עם חלוקת האבן והזכוכית, פלוס מיקום העמודים, יוצרים חזיתות עשירות. יש לו פעימות, קפיצות עצבניות אך חזרתיות, צפויות, או גליות רכה הנעה לה בגאווה, סוג של דקלרציה, "אני גמיש". המגדל מתאמן, מתעמל, עושה תרגילים  פרונטאליים, מצפה למחיאות כפיים מצד הצופים בו שנמצאים  על הכביש התזזיתי. הכובעים התחתונים והעליונים, עוצרים את המבנה בגובה שלו ואומרים לצופה בהם, "עד כאן", לא יותר, המגדל לא יכול לצמוח יותר. בניגוד למבנה הקודם, במגדל זה, מגדל  "אדגר" יש הרבה יותר אבן ופחות זכוכית, מה שעושה אותו יותר כבד וחסר תנועה. אבל בכדי ליצור איזון "וויבראציוני", החזית שפונה לכביש, קיבלה גלים, וויברציות קלות ומעניינות שמוסיפות למבנה איכות טכנולוגית, וקלות מיוחדת. תנועת המכוניות, הזרימה הפונקציונאלית הגלית שנוצר בכביש ממול, משתלבים יפה עם הגלים החזרתיים של חזית זו העשויה מאלומיניום בצבע מטאלי כסוף. למגדל זה יש אגף נמוך יותר, כנף שמתאחדת עם המגדל באלגנטיות מחבקת. הכניסה למגדל זה מכוונת את הבאים אליה, היא אומנם צנועה אך ברורה למבקר.

צילומים: יוסי מטלון

האחד קצת כבד, מורכב ממסות משתלבות וגובהו מוגדר. השני קל יותר, אלגנטי וללא גובה מסומן, אבל שניהם, כל אחד לחוד, יוצרים מגדלים אנרגטיים מסקרנים. אלו מגדלים לא שבורים, מגדלים בתנועה מסוימת. הם מוכיחים שוב, שמגדלים לא חייבים להיות מורכבים רק ממסות כבדות אנכיות. מגדל יכול להיות בתנועה, יכול שהוא יהיה רב- מעטפתי, יכול שהוא יהיה מקור אנרגיה לאזור שלם. מגדל למרות גובהו, יכול להיות נקי, קל, זריז, תזזיתי ומסקרן.

"בית המקדש" העכשווי/קניון איילון משתפץ

בית המקדש משתפץ. ה"קניון" הראשון, זה ששמו הפך למושג דומיננטי בחברה הישראלית מקבל קומה נוספת. למרות שמו האייקוני הוא לא הקניון הטיפוסי. להופכו לאחד כזה צריך להוסיף לו קומות שכן, הקניון הטיפוסי אינו מתנשא לקומה אחת בלבד. זה עדיין לא הפריע למקדש המעט הזה להוביל ברווחים למ"ר, יחסית לכל הקניונים האחרים.
 
"הקניון" או בשמו המאוחר יותר "קניון איילון" , שממוקם ברמת גן, תוכנן על ידי האדריכלים במשרד זולוטוב, מוסקוביץ ובהר, ונפתח לקהל צמא השעשועים, בשנת 1985. מקומו הצנטראליסטי מאפשר לו לשרת אוכלוסיה מתל אביב, רמת גן, גבעתיים, בני ברק וכל אדם אחר שנפשו חשקה לברוח מהמציאות. עלי לציין כי קניון זה, יחסית לקניונים אחרים, הוא הקניון הכי פחות ריאלסטי בהצגה הזאת, הסיפור שלו קצת חלש. ראו לדוגמא את קניון ארנה בהרצלייה. שם ההצגה מאוד מוחשית, פנטאסטית. המבקרים נטועים בתוך האווירה, שבויים באילוזיה מתמשכת, הם גם, ללא ידיעתם או הסכמתם, השחקנים הטובים ביותר בהצגה שאינה מסתיימת, הצגה שהיא כלי, מכשיר שמנווט את המבקר עד כלות נשמתו ודעתו.

שטחו המסחרי של הקניון הוא כ-25,000 מ"ר, והוא כאמור בנוי בקומה אחת. הוא מכיל בתוכו מספר כ-125 בתי העסק .לרשות באי הקניון עומדים 2,350 מקומות חניה ללא תשלום. קניון איילון משלב מגוון רחב של חנויות ועסקים בכל הענפים ותמהיל מגוון הכולל עוגנים בולטים, בתי קולנוע ועסקים מובילים בענף המסחר בארץ. על אחד העוגנים מקימים בתי קולנוע נוספים ועוד אטרקציות שיווקיות בכדי לדלל את דעתו וכיסו של המבקר. בניגוד למבנה המקורי שבנוי "כבד", מבטון, נראה כי התוספת, כיאה לרוח המקום והארעיות של האטמוספרה, נבנית מזכוכית ובחיפוי פח. כל זה נותן הרגשה של קלילות אמוציונאלית וקלילות פיזית שכנראה נחוצה בחישוב היציבות של התוספת.
 

הקניון הממוזג מאפשר פעילות אין-סופית, בכל זמן ועונה. מקומות החנייה והגישה המהירה אליו מושכת אנשים, נשים וטף. זהו חלום שמתחיל בשערים שלו ונגמר בחשבון הבנק. יש שם הרבה פלסטיק ופירוטכניקה שמוכרים אשליות ומנטרלים מנגנוני שיפוט אצל המבקרים. המקום יוצר אווירה של עולם אחר, עולם ראוותני, ללא מחסור, חלום ללא בעיות ועוד מעט, עניין של דקות, רק אם תשים את כספך במקום הנכון, חלומך יתגשם. את ההרגשה של טיול חלומי, עולם משתנה או בלבול בכושר ההחלטה ההגיונית, יוצר הקניון בעזרת תפאורה זולה. בינתו ופיקחותו של המבקר נבדקת בכל פינה או בכל אירוע באבא של הקניונים, בה"קניון" המיתולוגי הזה.

 

צילומים: יוסי מטלון

 

ביקורת אדריכלית – לאן? (חלק ג')

 

במקום אחד, הביקורת האדריכלית נעשית עבור אנשי מקצוע בלבד, היא ערוכה בצורה מדעית מקצועית. במקום אחר הביקורת האדריכלית נכתבת עבור אלו שאדריכלות היא תחביב מעניין ומגרה עבורם. הביקורת לאלו שארכיטקטורה היא תחביב מרתק עבורם, נעשית בעיקר בכתיבה, במגאזינים ועיתונים לא מקצועיים. באותם כלים תקשורתיים אנו רואים גם ביקורות על סרטים, תיאטרון, ספרים, הצגות ועוד.  ביקורות מקצועיות יותר נעשות בספרים ומגאזינים שמופצים לעיתים רחוקות יותר. הקוראים "הקלים" של הביקורות הארכיטקטונית רעבים למידע זה כי הם מאוד מודעים לאיכות הסביבה שבה הם ורבים אחרים חיים, וגם לפעמים בגין העובדה שאין להם יכולת או זמן ללכת למוזיאון, או שההצגה הטובה בעיר לא הגיעה לעיר שלהם. זה תחליף, לא הכי טוב שיש, אבל תחליף לחוויות של המקומות או האירועים שלא הספיקו לראות, לחוות. ביקורות ארכיטקטוניות כאלו משמשות גם תחליף לדעות שיושבי המקום לא שמעו ואולי יש להם דבר מה להוסיף לנושא, מנסיונם שלהם במקום.
 
השפעת הביקורת האדריכלית הקונסטרוקטיבית היא על האנשים (אדריכלים, מתכננים, קבלנים וכל אלו הלוקחים חלק בבנייה) שיוצרים את המרחב הפתוח והסגור, ועל אלו שצורכים את האדריכלות באופן יום-יומי, היא עצומה, ראדיקאלית וחזקה עד מאוד.  עוצמת ההשפעה לא ממש דומה בשני הצדדים, כלומר המתכנן והמעצב לא חש או מרגיש את אותן רגשות כפי שהאדם שחי במקום ומרגיש כי הביקורת אמיתית וכמובן היא נמצאת לפניו כל יום ויום.  היכולת לשדר רגשות וחוויות אמיתיות קשורות בקשר ישיר לרגשותיו, חוויותיו, תיאוריו וכושרו המילולי של המבקר.
 
המבקרת האמריקאית, Ada Louise Huxtable, הייתה מבקרת האדריכלות הראשונה במשרה מלאה של העתון -The Times. היא מונתה לתפקיד זה בשנת 1963. לפניה היה Lewis Mumford, שנחשב מבקר אדריכלות הגדול ביותר שהיה במאה הקודמת. הוא כתב באופן חלקי למגאזין -The New Yorker, משנות השלושים של המאה הקודמת עד שנות החמישים, זמן רב לפני הופעתה של  Ada Louise Huxtable.  לפי זה נראה כי למגאזין ה-The New Yorker, יש את המסורת הארוכה יותר של השקעה בביקורות אדריכליות המלווות בחוות דעת ארכיטקטונית מגובשת. מביקות זו זכו להנות כל הקוראים האמריקאים בכלל, והניו יורקים בפרט.
 
למרות זאת, גם כיום, בארה"ב יש הרבה עיתונים שלא מכירים בחשיבותה של הביקורת האדריכלית הבונה. בשבילם הביקורת  הזאת לא כל כך מקצועית ולכן היא נמצאת תחת השם Real Estate, Home or Style. גישה קלילה זו הופכת ביקורת על גוף ממשי רציני תלת-מימדי, מרחבי, לביקורת אופנתית חסרת חשיבות וקצרת טווח.
 
הביקורת בעיתונות ובמגאזינים נועדה לתקשר בין המקצוע המורכב הזה לבין הציבור, ההמון. הביקורת נועדה להראות כיצד דברים עובדים, איך נוצר העצוב, התכונות של המקום, הטוב והרע בו, האמוציות שהוא יוצר ואיך כל שאר המרכיבים האסתטיים, התרבותיים, הסוציולוגיים, בונים את התהליך הזה שבסופו הוקם מבנה.  המטרה היא לחנך לדעת, ליצר קהל מבין יותר, אולי "מחונך" יותר, קבוצה שרוצה ויכולה לנתח ולשפוט עבור עצמם, מבנים באופן וויזואלי ומילולי, קבוצה שמאוד מודעת לסביבה שלה ולבסוף גם דורשת ובצדק תכנון ועיצוב טוב יותר, כי הם עכשיו יודעים שיכול להיות הרבה יותר טוב. מצד שני, המבקר האדריכלי לא צריך לצעוד בכיכרות הערים כאחד שמציל את האומה, אחד או אחת שמונעים אסון סביבתי חסר תקנה. אסור לתת הרגשה שהמבקר מחנך את כולם מרמה נחותה, מרמה אפס והוא זה שישחרר את תושבי כדור הארץ מעולם הבורות. למרות זאת תפקידו רחב, גדול ומשפיע לטווחים רחוקים. אין ספק כי חלקו הגדול של מבקר האדריכלות הוא חינוך הציבור בעזרת עיתונים ושפה ברורה ומובנת לכל.
 
היכולת להביט ולקרוא וויזואלית את המרחב, יכולה להשפיע רבות על הסביבה והרבים שחיים בתוכה. ישנם שאינם יכולים לקרוא את המקום, או לא מודעים לעובדה שאין להם את היכולת הזאת. היכולת לעמוד ולהתבונן בעיר ובמבניה, יכולה לעצב, לתרום ולהשפיע על עיצוב העיר המתחדשת והעיר החדשה. היכולת להבין בין רע לטוב, בין נכון ללא נכון, בין מתאים ללא מתאים, תאפשר לשפר את הסמטה, את הרחוב או את העיר שבסופו של דבר, תטיב עם תושביה. היכולת לעלות על הכתב את החוויות הוויזואליות, תוסיף הרבה לאיכות האדריכלית של מקום עבודותינו ומגורינו. זאת אחת הסיבות מדוע המקצוע הזה קיים ומדוע אין הוא צריך לדבר רק לעצמו, יש מקום לאחרים לדבר עליו.
 
המבקר עומד על "גשר" של דעות שעוברות מצד לצד, זורמות לשני הכיוונים. הוא מגשר בין אנשי המקצוע, לבין תושבי הרחוב, העיר, המדינה. הוא חייב לברר מה עובר בגשר הזה. תפקיד המבקר הוא לעשות סינון למה שעובר בגשר בין אנשי המקצוע, האדריכלים, לבין ציבור התושבים, האזרחים. הוא השוטר שמחליט מה עובר מצד לצד. הוא למעשה "הפילטר" של הרעיונות והדעות. יכולת ההבנה והשיפוט שלו או שלה מאפשר זרימה של גישות ודעות מצד לצד.

שיפוטו של המבקר האדריכלי, צריך להיות  מלא בהתלהבות, או התלהבות מלאה בשיפוט אמיתי. ההתלהבות הזאת נוצרת מאהבה לדבר, מגישה אוהדת ומחבקת. ההתלהבות נוצרת גם מההבנה שהאהבה הזאת חשובה גם לאחרים.  ללא זה קשה להיות Architectural Critic, קשה להעביר מסר לאחרים ללא  אהבה אמיתית לנושא.
 
זה נשמע מאוד רגשי ונוגע. אבל ברור לי כי עם זה בלבד לא נוכל להעביר ביקורת בונה שתעביר את היום, החודש או השנה.  רק עם רגשות מלאות באהבה לסביבה לא נוכל לתאר את האדריכלות המגוחכת שנוצרת סביבנו. למעשה הרוב הוא בניה חסרת אדריכלות, וגם את זה צריך לדעת לראות ולכתוב. ולא משנה מה תהיה ההתלהבות.  בכדי ליצור קריירה במקצוע הזה צריך קצת יותר מתקשורת יצירתית וקולעת לשפתו של הקורא.  הביקורת צריכה וחייבת גם להגיב לביקורת שנשמעת על ידי אחרים לגבי מבנה זה או אחר. הביקורת אינה ביקורת אם היא לא עונה באותה התלהבות ואהבה למשהו אחר שמעביר ביקורת שלילית על אותו בניין. המבקר חייב להתייחס גם לביקורת חיובית כלפי בניין אלמוני וגם לביקורת שלילית המופנית לאותו בניין, על ידי תושבים שאינם טבולים בעולם האדריכלות.

 

ביקורת אדריכלית – לאן? (חלק א')

ביקורת אדריכלית – לאן? (חלק ב')