ארכיון חודשי: פברואר 2006

שימור ושיכפול גנטי ב-Subway

את הכניסה המתפוררת לתחנת ה- Subway ברחוב 72, את הכניסה הממוקמת בחלק העליון של הצד המערבי במנהטן, על אי תנועה בהצטלבות דרכים מרשימה, לא הרסו, לא חשבו אפילו לפגוע בכניסה בת  100 השנים. מצד אחד של הכניסה הדקורטיבית הזאת נמצאת שדרת Broadway העמוסה, שחוצה בלהט את רחוב 72 וגם את שדרת Amsterdam. רצו מאוד לשמר ולחדש את הכניסה הדקלרטיבית. למרות שהיא הייתה מוזנחת ומרופטת לא עלה בדעתו של אף אחד למחוק אותה. להפך, חשבו איך לחדש, ללטש ולהבריק אותה. יתרה מכך, שיכפלו אותה בצד השני, מעבר לכביש. כל כך אוהבים את הישן הזה עד שהם החליטו לבנות עוד כניסה, חלל הדומה מאוד לכניסה הישנה אבל בנוי בטכנולוגיה מתקדמת יותר.
 

בהצטלבות הדרכים המשמעותית הזאת נמצאת הכניסה ל- subway, כניסה אחת מתוך 3 כניסות מסוג זה שנשארו בניו יורק. המבנה הזה מציג עדות למה שהיה פעם כניסת פאר למערכת התחבורה התת-קרקעית בעיר התפוח הגדול. האדריכלים מחברת Heins & Lafarge תכננו את הכניסה המפוארת. המבנה נפתח לקהל הרחב בשנת 1904 . אותם אדריכלים תכננו מבנים מפוארים אחרים כמו Cathedral of St. John the Divine  וגם את Bronx Zoo. 
 
אחרי כמעט 100 שנים, בשנת 2001 נפתחו שוב דלתות התחנה המשופצת והמעוצבת ברגישות רבה. מבנה brick and stone הזה שומר בהצלחה מרובה. הייתה הקפדה מכסימלית בשחזור הפרטים המקוריים. למרות התכנון הראשוני, בן 100 השנים שלא התאים לפי דעת מומחים לימינו אנו, למרות זאת הקפידו אדריכלי ניו יורק לחדש את העבר, להתאים אותו לזמננו אנו, לחזק אותו ולשמר אותו לעתיד.
 
ממול למבנה המשופץ, על אי תנועה, הוקם מבנה נוסף, כניסה חדשה נוספת לישנה, כניסה חדשה עם אופי ישן. פתח נוסף לתחנה הרכבת התחתית. בסוף שנת 2002 נפתחה דלת נוספת לתושבי ניו יורק, יש להם עוד אפשרות לרדת לרכבת התחתית. מדרגות נוספות ופלטפורמות רחבות יותר נבנו לנוחות הנוסעים.
 
תהליך ה-rehabilitation של התחנה הישנה ביחד עם בניית כניסה חדשה עלו  לתושבי ניו יורק יותר מ- 36 מליון דולר.  האדריכלים מחברת Grusen Samton  שתכננו את הכניסה החדשה,  תכננו מבנה רגיש שיש בו תכונות אופי הדומות לאופי של אחותה הבוגרת. גם במבנה החדש השתמשו בגיאומטריה הדומה מאוד לכניסה הישנה והמחודשת, גם כאן השתמשו בחומרים הדומים לחומרי המבנה הישן, הם השתמשו ב- .brick, stone, metal and glass.  קנה המידה והקצב של המבנה החדש עובד בהרמוניה אבסולוטית עם המבנה הישן. הכניסה החדשה משפרת את התנועה בתוך התחנה, מוסיפה אמצעי בטיחות ומגישה חלל גדול תת-קרקעי עבור משתמשי ה- subway.  
 

שתי הכניסות, למרות הבדלי גיל, עובדות ביחד כאילו נבנו באותה שנה ותוכננו על ידי אותם אדריכלים. הכבוד שהחדש נותן לישן, אימוץ התכונות הגנטיות שלו ושכפולן, יצרו הצלחה מרובה במבנה החדש. לא היה כאן פחד כלשהו לשכפל וללמוד מהעבר. הנפח של הכניסות, הקצב שלהן ביחד עם הגודל האנושי יוצרו לפנינו יחסי גומלין מעולים בין ה"מסה" והאדם. הביטחון התכנוני והעיצובי שהיה אצל האדריכלים, אפשר להם בעוצמה לחדש את הישן ולהקים חדש הדומה מאוד בתכונותיו לישן. האיכויות שיש בשתי הכניסות, ישרתו בהצלחה מרובה את תושבי ומבקרי העיר ניו יורק גם ב-100 השנים הבאות.

 

צילומים: יוסי מטלון

 

תגובות

שתי תגובות מעניינות לרשימה שלי:  "אם הייתם אדריכלים"… או אולי ארכיטקטים…:

 

המגיב שמכנה את עצמו "שטיכמוס" כתב באתר Archijob:

"תרגיעו"

"מה זה כל הבכיינות הפסאודו-אליטיסטית הזאת. שמי הארכיטקטורה היו מלאים תמיד בכוכבים ועוד בהרבה יותר אבק כוכבים. תמיד זה היה ככה ותמיד יהיה. ארכיטקטים לא היו מובילים תרבותיים דומיננטיים בהסטוריה האנושית, לא בהגות ולא במעשה הפרטי – למרות המיתוס הרווח במקומותנו, למרות השיח הפנימי המלא בחשיבות עצמית שאנחנו מייצרים ולמרות עוצמת ההוויה של הסביבה הפיסית הבנוייה.

דווקא בימינו, בניגוד למשתמע מן המאמר, יש מקום של חסד (ולא תמיד מוצדק) לארכיטקטורה בדמותם של הסטארקיטקטים האריסטוקראטים, מה שגורם לכל זב חוטם ופרח אדריכלות לשאוף לרווח החמקמק שבין פרנק גרי לרם קולהאס. שיחליט מר מטלון אם באקדמיה מחנכים לרדוקציה… או כדבריו עושים דברים ברומו של עולם. נא לעשות סדר במילים הגבוהות ואולי גם קצת להצניע לכת.

תמיד היו חיים קשים לעוסקים במלאכת היצירה ותמיד יהיו. זוהי חוויה ממכוננת. המאבק על אידאלים חברתים ותרבותיים משותף לכל העוסקים במלאכת הבנייה והתיקון החברתי. זה נכון למורים, להורים, למדענים, למשוררים וגם לארכיטקטים.

יש מרחק גדול בין כל זה לבין המושגים והקלישאות שמר מטלון משתמש בהם. "מובילים חברתיים… סוחפים אחריהם… מגשימים חלומות… ממשים אידאלים…" בלה בלה בלה וכל זה עטוף בכמיהה בלתי מובנת לארגון חזק שיאחד את כולם ויוביל אותנו בבטחה אל עבר השמש העולה…
עוד מעט נעמוד זקופי גוו ונשיר את האינטרנציונאל ואח"כ נרוץ לכנסת בראש רשימת האדריכלים ונהייה שר השיכון בממשלת האחדות הלאומית…

צריך להתבונן בפחות פומפוזיות וביותר עומק והבנה על תפקידנו בעולם. התבוננות עמוקה ושקטה מובילה למילים פשוטות ובהירות שבונות מהות בעלת עוצמה. "

 

ועוד תגובה של מי שמכנה את עצמו gery וגם הוא הגיב ב-Archijob:

"לשטיכמוס, תבוסתנות לא מובילה לשום מקום."

יש לשאוף להתקדם, לא תמיד משיגים את הכל, רק חלק קטן מושג, לכן צודק מר מטלון שצריך לרצות כמה שיותר בכדי שנוכל להסתפק במעט יותר.
מה רע בפיליפ סטארק או באחרים, באדריכלים עם אומץ ותעוזה, אדריכלים שלא עושים אך ורק מה שאומרים להם, מצווים אותם, כמו רוב האדריכלים בעולם וגם בארץ. מה רע בשאיפה להיות מנהיג ומוביל?!
האדריכלים פיזרו אחריות. תראה כמה יועצים יש להם. פעם הם היו מחליטים, והמבנים יצאו לא כל כך רע. "רדוקציה", עושים אנשים כמוך שחושבים שיש להם כבר הכל והם אולי, לא מכיר אותך, חסרי שאיפות ובעיקר חסרי רצון ליצור סביבה אחרת, מרחבים אחרים , בריאים וטובים יותר. אין כל רע במילים גבוהות וחזקות, זה מפחד אותך? החלטיות, מפחידה אותך? גם כאן אתה עושה רדוקציה.

כל הכבוד לאדריכל יוסי מטלון. "

 

ואני, אוהב דיאלוג, מגוון דעות, דמוקרטיה וגם אומר: לשיפוטכם!