אורות הלילה הסוערים של תל אביב

 

שקיפות הן ביום והן בלילה, זה לא רק עניין של פוליטיקה. כשהמגדל שקוף, ביום זה מעניין ובלילה זה מפתה, סוער, מרתק ומרשים. אורות הלילה המבזיקים, המאותתים, מפעילים תיאטרון על חזיתות הבתים, הצגות מלאות חיים ותנועה. המגדלים מציגים אקספוזיציה רב- חושית על מעטפת המגדלים שמטיילת בחופשיות לאורך ולרוחב החלונות השקופים שמאפשרים לאור הפנימי להישטף החוצה ולהדליק את הרחוב הישנוני.
 
הוצאת המשרדים מבתי דירות ויצירת מבני משרדים בתל אביב, שינתה את מגוון ההצגות שמוצגות בעיר הזאת. מגדלים הפכו לרמזורים אורבאניים, לנקודות ציון אורבניות גבוהות במרחבים העיליים ולאייקונים חברתיים. הם הפכו להצגה של העיר, כרטיס כניסה לתוך המגדלים, מבט דרך מכשיר רנטגן לתוך הפעילות הלילית. בלייני העיר קיבלו חיזוק וויזואלי, מדריך לנקודות קפיצה אסטרטגיות. לכולם יש רצון לראות פנימה, להציץ למקום אחר, למרחב אחר, לצפות בחשיפה. כולם רוצים לראות  מה נמצא בפנים, רוצים אירוע דמונסטרטיבי, דרמה או מופע לאורך הדרך. הצופה רוצה לבחון את תוכן המגדלים, הן בגוף והן בנשמה.
 
גם ביום ובעיקר בלילה, בניין שקוף מראה את עצמו ואת הפעילות הפנימית שבו, הוא מראה את החיים שבתוך המרחב הפנימי, את האנטומיה שלו הנעולה בתוך עטיפת זכוכית. הוא כמו מסך קולנוע גדול שמקרין בלילות סרט דוקומנטארי אמיתי, ,on-line שמתאר מה מתרחש פנימה עכשיו וזה ללא ביום הוא חזרות מתישות.
 
בלילה, כמו ביום, בבניין שקוף יש אמת, בבנין חדיר וויזואלית רואים את הפעילות, ובלילה זה מרתק שבעתיים. הכול ברור ומוסבר כאשר הכול פתוח. בחשכה אפשר לראות מה נעשה שם ולהבחין בסוג הפעילות. המבנה לא מסתיר דבר ולא מחביא אדם או מכונה. מבנים החוסמים את אשר נמצא בפנים, מבנים הסגורים על ידי בטון או אבן, מבנים הנעולים על ידי פריקסטים של בטון, מקרינים אניגמאטיות עצובה ביום, ובלילה הם משרים אטמוספרה חשוכה, נעלמת וסגורה, בכל המרחבים שמסביב. 

מגדלים עטופים בקיר מסך שאינו שקוף, בקיר מסך שנראה ועובד כמו מראה, בנין שהודבקו עליו סדיני זכוכית רפלקטיבית והוא אינו פתוח וויזואלית למרחב הפתוח, בניין זה נראה כמו מצבה, כמו גוף דומם חסר חיים . הפעילות הפנימית צריכה להיות מוקרנת למרחבים הציבוריים עבור האדם שבחוץ. חוסר הפעילות הפנימית, או חוסר הפעילות שמוקרנת החוצה יוצרת הרגשה אורבאנית עצובה, כאילו המרחב הזה מת, איבד את הוויטליות שלו.
 
הפעילות של אורות הלילה גורמים לסערה ברחוב החשוך.  הם מוסיפים הקסמה, פיתיון, מנגינה ואקטיביות וויזואלית מלאת חיים מוכפלת בריתמוס מגוון. בלילה האורות נדלקים וכבים, זוהי מוזיקה וויזואלית תלת מימדית. מבחוץ רואים את האנשים זזים ממקום למקום, חיים ופועלים. על חזיתות המבנים השקופים מתגלים השתקפויות צלולות. המגדל הופך לחי, פעיל זז ונד, כמו מוזיקה, כמו תווי מוזיקה, כמו גרפיקה לירית רב שכבתית. כך נראים החלונות השקופים והמוארים בלילות הארוכים בתל אביב. זוהי מוזיקה תל אביבית מהבהבת, מלאה בקצב מבזיק, באור ובתזזיות שיוצרת פסטיבל וויזואלי ברחובות החשוכים. חיי הלילה בתל אביב זוהרים יותר לאורם העשיר של אורות המגדלים המנצנצים.

Photography: Yossi Matalon

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גאולה  ביום פברואר 9, 2006 בשעה 6:03 pm

    חשבתי על זה, בהקשר צבעוני יותר. בית לוינשטיין בדרך פתח תקווה קצת אחרי השקיעה –
    נראה כמו כוורת דבורים בגוון דבשי מקסים

  • Moon  ביום פברואר 9, 2006 בשעה 9:17 pm

    מאד אהבתי את התיאור הלירי שלך את המיבנים הפתוחים/פעורים החוצה וכיצד הם משתלבים עם הדינמיקה של חיינו העירוניים בעידן הזה!
    ומסכימה עם כל מילה
    הלילה אפילו בזמן שבהיתי בשכאלה עת הייתי בזמן נסיעה, ממש עלזתי על המראה המנצנצץ והמאד חי הזה וגם, איכשהוא ניזכרתי בעבודות של מונדריאן ובחגיגה שבהם…
    יחד עם זאת לא מסכימה בכלל עם הקביעה שלך כי "מבנים החוסמים את אשר נמצא בפנים, מבנים הסגורים על ידי בטון או אבן, מבנים הנעולים על ידי פריקסטים של בטון, מקרינים אניגמאטיות עצובה ביום, ובלילה הם משרים אטמוספרה חשוכה, נעלמת וסגורה, בכל המרחבים שמסביב.
    "
    למשל כל הארכיטקטורה הקלאסית לאורך גדות הסיין בפריז, בליה, האורות והצללים, פיתוחי האבן, החלונות הדקים והגבוהים שהם ניגוד לקירות העבים והמפתים, משחקי האור והצל, הטקסטורה, הנפח, של האבן המאסיביץ הקשה ,המתיישנת בכבוד, הם לא מקסימים בעיניך גם כן?

  • יוסי מטלון  ביום פברואר 10, 2006 בשעה 3:17 pm

    moon, מגדלי משרדים או כל מבנה אחר אטום וסגור יוצרים אניגמטיות סביבו. יש הרבה מבנים שאינם עטופים על ידי קירות מסך-קירות זכוכית ונראים טוב גם כן, אבל בהם אין את השיטפון הוויזואלי שיוצא ממבני זכוכית, שם אין את החשיפה, שם המסך תמיד למטה והוא מסתיר משהו לעומת, מבנה שהמסך של מורם אל על.

  • moon  ביום פברואר 10, 2006 בשעה 8:08 pm

    שיטפון ויזואלי, טוב לו שיהיו בו סייגים, לא?
    אם הכול יהיה שטוף וחשוף, תזזיתי, מהבהב ומבזיק, מה יהיה איתה עם העין השוזפת את הכול?
    השעטנז, הזה של סופר מודרני ונקי וצלול ופתוח ורם ונקי ו"חלול" ומואר ולצידו מבני עבר, מחופי אבן כבדה ומסה עוטפת אותם, יפה בעיני הלא מקצועית.

    מצד שני, לא ביקרתי בcities אמריקאיות, כדי לחוות את האופציה שאולי עליה אתה מדבר ולא נאמר בבייג'ינג ובערים בהן בניינים סופר מודרניים עולים ופורחים במהירות, אולי לא מכירה את האיפקט הכללי שאליו אתה שואף(?)

    אם אתה מדבר על ארצינו הקטנטונת, הרי זוהי רק שלאה של עוד דור – בו יופלו כל המבנים הישנים, הרי אין פה הרי הרבה כבוד לשימור העבר…

  • יוסי מטלון  ביום פברואר 10, 2006 בשעה 8:58 pm

    Moon, אני לא חושב שכל המבנים צריכים להיות עטופים בסדיני זכוכית היי-טקיים. המבנים השמרנים יותר, הסגורים יותר, מאוד עשירים בתכונות אחרות שלמבנים חשופים אין.
    מה שאני רוצה לומר זה שטוב שיש מבנים פתוחים ששוטפים את העיר בתיאטרון מזוקק ובאורות מנצנצים.
    טוב גם שיש מבנים אחרים סגורים, מבנים שמכילים את עצמם ולא מחלקים מיידע כמו אלו הפתוחים. טוב שיהיו מבנים מכל הסוגים, אבל צריך לזכור כי לכל מבנה ומבנה יש את התכונות הגנטיות הייחודיות שלו.

  • moon  ביום פברואר 10, 2006 בשעה 9:40 pm

    כשאתה מסביר לאט אני מבינה מהר.

    תודה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: