ארכיון יומי: פברואר 10, 2006

אורות הלילה הסוערים של תל אביב

 

שקיפות הן ביום והן בלילה, זה לא רק עניין של פוליטיקה. כשהמגדל שקוף, ביום זה מעניין ובלילה זה מפתה, סוער, מרתק ומרשים. אורות הלילה המבזיקים, המאותתים, מפעילים תיאטרון על חזיתות הבתים, הצגות מלאות חיים ותנועה. המגדלים מציגים אקספוזיציה רב- חושית על מעטפת המגדלים שמטיילת בחופשיות לאורך ולרוחב החלונות השקופים שמאפשרים לאור הפנימי להישטף החוצה ולהדליק את הרחוב הישנוני.
 
הוצאת המשרדים מבתי דירות ויצירת מבני משרדים בתל אביב, שינתה את מגוון ההצגות שמוצגות בעיר הזאת. מגדלים הפכו לרמזורים אורבאניים, לנקודות ציון אורבניות גבוהות במרחבים העיליים ולאייקונים חברתיים. הם הפכו להצגה של העיר, כרטיס כניסה לתוך המגדלים, מבט דרך מכשיר רנטגן לתוך הפעילות הלילית. בלייני העיר קיבלו חיזוק וויזואלי, מדריך לנקודות קפיצה אסטרטגיות. לכולם יש רצון לראות פנימה, להציץ למקום אחר, למרחב אחר, לצפות בחשיפה. כולם רוצים לראות  מה נמצא בפנים, רוצים אירוע דמונסטרטיבי, דרמה או מופע לאורך הדרך. הצופה רוצה לבחון את תוכן המגדלים, הן בגוף והן בנשמה.
 
גם ביום ובעיקר בלילה, בניין שקוף מראה את עצמו ואת הפעילות הפנימית שבו, הוא מראה את החיים שבתוך המרחב הפנימי, את האנטומיה שלו הנעולה בתוך עטיפת זכוכית. הוא כמו מסך קולנוע גדול שמקרין בלילות סרט דוקומנטארי אמיתי, ,on-line שמתאר מה מתרחש פנימה עכשיו וזה ללא ביום הוא חזרות מתישות.
 
בלילה, כמו ביום, בבניין שקוף יש אמת, בבנין חדיר וויזואלית רואים את הפעילות, ובלילה זה מרתק שבעתיים. הכול ברור ומוסבר כאשר הכול פתוח. בחשכה אפשר לראות מה נעשה שם ולהבחין בסוג הפעילות. המבנה לא מסתיר דבר ולא מחביא אדם או מכונה. מבנים החוסמים את אשר נמצא בפנים, מבנים הסגורים על ידי בטון או אבן, מבנים הנעולים על ידי פריקסטים של בטון, מקרינים אניגמאטיות עצובה ביום, ובלילה הם משרים אטמוספרה חשוכה, נעלמת וסגורה, בכל המרחבים שמסביב. 

מגדלים עטופים בקיר מסך שאינו שקוף, בקיר מסך שנראה ועובד כמו מראה, בנין שהודבקו עליו סדיני זכוכית רפלקטיבית והוא אינו פתוח וויזואלית למרחב הפתוח, בניין זה נראה כמו מצבה, כמו גוף דומם חסר חיים . הפעילות הפנימית צריכה להיות מוקרנת למרחבים הציבוריים עבור האדם שבחוץ. חוסר הפעילות הפנימית, או חוסר הפעילות שמוקרנת החוצה יוצרת הרגשה אורבאנית עצובה, כאילו המרחב הזה מת, איבד את הוויטליות שלו.
 
הפעילות של אורות הלילה גורמים לסערה ברחוב החשוך.  הם מוסיפים הקסמה, פיתיון, מנגינה ואקטיביות וויזואלית מלאת חיים מוכפלת בריתמוס מגוון. בלילה האורות נדלקים וכבים, זוהי מוזיקה וויזואלית תלת מימדית. מבחוץ רואים את האנשים זזים ממקום למקום, חיים ופועלים. על חזיתות המבנים השקופים מתגלים השתקפויות צלולות. המגדל הופך לחי, פעיל זז ונד, כמו מוזיקה, כמו תווי מוזיקה, כמו גרפיקה לירית רב שכבתית. כך נראים החלונות השקופים והמוארים בלילות הארוכים בתל אביב. זוהי מוזיקה תל אביבית מהבהבת, מלאה בקצב מבזיק, באור ובתזזיות שיוצרת פסטיבל וויזואלי ברחובות החשוכים. חיי הלילה בתל אביב זוהרים יותר לאורם העשיר של אורות המגדלים המנצנצים.

Photography: Yossi Matalon