"אם הייתם אדריכלים"… או אולי ארכיטקטים…

Computer Architecture זה לא ה-Architecture שכולם מכירים. האדריכלות ב"אינטל" היא לא האדריכלות שמוכרת לנו ממקומות אחרים. ב-Intel זה High-Tech והאדריכלות שקשורה לבניין זה לצערי, Low-Tech. ההתפתחויות באדריכלות איטיות ומסורבלות. ב-High-Tech כל יום מתקדמים, מפתחים ומחדשים, ובאדריכלות עדיין זקוקים לעמוד המיתולוגי ולקורה ההיסטורית בכדי לשאת את העומסים השונים. ב"אינטל" יודעים שזה כך, אך הם מעדיפים להשתמש בשם המקצוע, במותג "אדריכל", ("ארדיכל" במקור ושונה מטעמי נוחות הביטוי), ולפעמים, כפי שרואים במודעה,גם בשם "ארכיטקט" (למרות שזה אותו דבר), בכדי להרשים ולשכנע ובעיקר להשתמש בתדמית שהייתה פעם לרוב האדריכלים, וכיום רק מעטים עדיין נושאים על גבם את חשיבות ועומס המקצוע.
 
"אדריכל הניצחון", "ארכיטקט הרעיון", הם שמות שנועדו לתאר מנהיג מוביל, אדם שסוחף אחריו אחרים ורבים. "אינטל" משתמשת בשם הזה במודעות לגיוס עובדים, לא רק כי יש אמת בשם הזה, הם משתמשים בתאר הזה גם ובעיקר בכדי לתאר את עצמם, הם מובילים בענף שלהם. הם מציגים את האדריכל הטיפוסי שהיה בעבר, אדם משכמו ומעלה שמסוגל להשתמש ביכולת שלו להיות המאסטר של כל דבר שהוא עושה, המנצח על העבודה. באדריכלות העולמית העכשווית יש כמה "אדריכלים קונבציונאליים" שעדיין עושים את זה כראוי ומחזיקים היטב את דגל המקצוע. ב"אינטל" נותנים תואר כזה למישהו שהגה רעיון מוצלח, וביצע אותו בהצלחה מרובה.  

Architect I.M.Pei , Photo by L.C. Pei

אחד הגדולים שסחף אחריו אחרים ולא נמשך או זז הצידה על ידי אינטרסנטים למקומות שהוא לא רצה, הוא האדריכל האמריקאי, Ieoh Ming Pei  שנולד בסין ב- 1917, היגר לארה"ב ולמד ב-MIT וב-Harvard ובשנת 1955 הקים את חברת האדריכלים I.M. Pei and Partners . הוא תכנן את התוספת ל-Louvre שבפאריס בין השנים 1983-89. בגלל אישיותו של Ieoh Ming Pei ובגין הפרוייקט המצליח שהוקם בניצוחו, מוצג מבנה זה בפרסומת של "אינטל" כמודל של הצלחה בכל הרבדים והמעגלים, כפי שמצפים מארכיטקט.
 
יש אדריכלי High-Tech  בחברות High-Tech, אלו לא האדריכלים שעובדים בעיצוב מבנים. האחרונים עובדים לצערי בחברות Low-Tech והם אדריכלי Low-Tech. אין כאן כוונה לפגוע חס וחלילה במישהו, זוהי המציאות. מתעסקים בקטנות, מוציאים אנרגיות היכן שלא צריך ולרוב ממציאים שוב ושוב את הגלגל. רובם אמנם נכנסו למקצוע הזה בכדי להגשים שאיפות אישיות ולממש מטרות נעלות. המציאות המרה לא מאפשרת לרבים מהם לפעול כפי שתכננו. יש מעטים שמעיזים לעשות את אשר הם מאמינים. יש מעטים מאוד שמתמודדים מול אלו שעוצרים אותם, דוחפים אותם לשוליים.

לצערי, היום מלמדים בכל האוניברסיטאות שצריך הרבה מאוד גמישות ויכולת תמרון רבה ומתוחכמת. מלמדים שיש להתפשר ולהתגמד, לעשות "רדוקציה" מהמקצוע ומהבניין בכדי להשביע את תאבונם של האחרים. מלמדים שיש להיות צנוע, הן בבניין והן בתמורה הכספית. מלמדים היום שיש לרכוש גם השכלה של עורך-דין, רואה-חשבון, עובד סוציאלי ואולי גם פסיכולוג בכדי להצליח. גם אנשי "אינטל" יודעים, כמו האדריכלים עצמם, כי אין חשיבות גדולה לאדריכל של ימיינו, פעם הוא היה מוביל ומנהיג, מכוון ומדרבן, כאן, בניגוד למקצועות אחרים, הוא לא שדרג את עצמו, להפך. כאן "בעל המאה הוא בעל הדעה", ולכן דעתו , לפעמים נשמעת, אך בעיקר לא מתקבלת. יש כאלו שנוטשים את המקצוע מיד לאחר 5 שנים של לימודים ואחרים פונים לעיסוקים אחרים אחרי מספר שנים מתסכלות של עבודה בקונטקסט קשה ומייגע. המקצוע הנהדר הזה שמשלב יסודות טכניים והומאניסטיים, עדיין מושך צעירים רבים ש"מפנטזים" על עשייה של משהו אחר ולכן הם ממלאים את הפקולטות לאדריכלות.
 
חברי האדריכלים אומרים כי המקצוע שלהם מאוד מתסכל אותם ואין אור בקצה המנהרה. אין להם ארגון חזק ומשמעותי שמרכז ומכוון אותם. הם לא מאורגנים כקבוצה שיכולה להשפיע על החיים בארץ. לאדריכלים לפני שנים רבות, מאות שנים, היתה עוצמה וכוח השפעה רב בחברה וברמה שלוקחת החלטות לאומיות. אבל כיום, את עצמם הם לא מסוגלים להנהיג, אז איך יוכלו הם להנהיג אחרים?! להגן אחד על השני הם לא מסוגלים, לפרגן אחד לשני זה ממש מותרות.

בבתי ספר אחרים מלמדים את האדריכלים לעשות דברים גדולים, כי בחיים הם יתעסקו בקטנים. בבית הספר אתה יכול להזיז הרים וגם ערים, בחיים אתה לא יכול להזיז חלון או דלת. בבית הספר אתה יכול לשנות את פני החברה והכלכלה, בחיים החברה והכלכלה מזמן לא מתחשבת בך. והאמת העצובה היא שלא תמיד, לרוב לא, ברוב המקרים אין בכוחו של האדריכל היכולת להתמודד מול רשויות, מול ארגונים ומול "בעלי המאה" ועוד כמות בלתי מבוטלת של נושאי תפקידים למיניהם.

רבים מחברי האדריכלים מקבלים תמורה מועטה עבור כישרונם, עבודתם, יצירתם. מקבלים מעט, יחסית לתמורות של בעלי מקצוע אחרים. מבצעים כל הוראה של בעלי המאה בהקפדה יתרה. משקיעים את כל כולם, עושים את אשר הם מצווים לעשות, ואפילו חיזוקים חיוביים או מחמאה פשוטה לא מקבלים. הם למעשה שבויים בתוך תדמית מטאפורית, בתוך מעגל קסום שלא מאפשר להם לעשות את אשר למדו, את אשר על ליבם, את אשר חשקה נפשם. לחברי האדריכלים אני אומר שלא תמיד זה כך. האדריכלים יכולים לתפוס שוב את מקומם הטבעי והנכון. הם יכולים, אם רק יעמדו על דעתם, יציגו את דעתם בבטחון, ינסו להשפיע בכל מעגל ובכל עומק חברתי-כלכלי-פוליטי. הכל תלוי….

צילום: I.M. Pei and Partners

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ש.ש.  ביום ינואר 29, 2006 בשעה 9:08 pm

    כל הכבוד, אמרת את אשר ליבם של כולנו.
    הואו נחזור למקורות של המסורת האדרילית ולו רק כדי לקדם אותה אל עבר העתיד.

    הבא נתאחד למען עתידנו ולמען עתיד חיינו, אם נשכיל להבין את הכוח העומד לנו נוכל לסלק את אלו המורידים אותנו לביינוניות.

    יוסי, פניה אישית: קח על עצמך את הניסיון לעשות שינוי, קח על עצמך את ההנהגה, אחרים כמוני ילכו למען המטרה הנכונה, למעננו, נוכל להשיב עטרה ליושנה.

  • ע.מ.פ  ביום ינואר 30, 2006 בשעה 6:28 am

    אני מאמין שהפשע הגדול ביותר של אדריכל הוא לוותר על דעתו. אגב, אני לא מקבל כי זה מה שמצפים ממנו, נהפוכהו, כאשר אדריכל מאבד את העמדה שלו בפרוייקט הוא נחשב למחוסל, אין לו שום סיבה לוותר, ולהתגמש, אלא אם אין לו דעה ברורה משל עצמו , זה פונקציה של נסיון ויכולת להתמודד עם הרבה תחומים טכניים שהם מחוץ לתחום האדריכלות. כאשר מקבים בטחון בנושאים הללו קל לשכנע את האחרים בדעתך ולהוביל את הפרוייקט. אין מה להתרפק על עולם שנעלם, זה תלוי בכל אחד מאיתנו, גם אם זה לא נעים לפעמים זה תמיד משתלם בסוף.

  • יוסי מטלון  ביום ינואר 30, 2006 בשעה 7:59 am

    נכון,
    כאשר באים מעמדה של חוסר בטחון וחוסר החלטיות, אחרים "מתלבשים" על העניין וכופים את דעתם.

    אכן, האדריכל חייב, ממש חייב להיות חזק בכדי
    לשכנע ולהוכיח את צדקתו. הוא צריך שתמיד תהיה לו תשובה לכל עניין ודבר. כל זה מתחיל כי מיד פוסלים את דעתו של האדריכל, יש דעה קדומה כנגדו שנוצרה לצערי על ידי האדריכלים עצמם שלא עמדו על דעתם וחילקו את המקצוע הנפלא הזה לחלקים והגישו את אותם חלקים לאחרים.

    המחשבה בשוק הזה היא, שכל מי שקצת מבין בקניית אסלות וכיורים יכול להיות אדריכל.לכן כל בעל מקצוע או אשתו חושבים שהם מבינים, כי הם פעם בחרו "קרמיקה" למטבח.

    הוא, "האדריכל, מעניין אותו רק אסתטיקה" אומרים לעצמם אחרים, ואז האדריכל צריך להיות גם מחנך וגם מנהל.

  • שרון רז  ביום פברואר 8, 2006 בשעה 1:17 pm

    וכל הכבוד על האומץ לומר זאת בדרך ישירה וברורה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: