ארכיון יומי: ינואר 23, 2006

אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה.

Photograph by C.Dawson Visualization by Sanaa

דווקא מאז אסון התאומים, רוח חדשה נושבת בניו יורק. כל אדריכל יצירתי בעל שם מחפש לעצמו איזה מונומנט פוטנציאלי לבנייה ב"תפוח הגדול". מוזיאון חדש מגיע לעיר, בעזרתו ובעזרת פרויקטים אחרים הרוח היצירתית מקבלת רוח גבית רעננה. The New Museum of Contemporary Art מביא לניו יורק משהו אחר. ביחד עם אדריכלים יפנים, Kazuyo Sejima and  Ryue Nishizawa,  מחברת האדריכלים מטוקיו Sanaa, מוקם במפגש הרחובות Prince ו- Bowery מוזיאון מורכב בפשטותו. מוזיאון שממוקם על סוף ציר ראשי של SoHo, ציר שמקשר את האומנות העכשווית עם זו של שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת שפרחה בציר הזה, עוד לפני הופעתן של חנויות הלוגו והמותג.
 

Section by Sanaa

קופסאות מינימליסטיות בגדלים שונים, כמו במשחק פשוט של ילדים, מונחות אחת על השנייה, כאילו משהו ברור ומוכר לכולם, כמו קופסות נעליים, זהו העיצוב של המוזיאון החדש. קופסות אלו לא בדיוק יושבות אחת על השנייה, כמו בחיים, זה נראה לא בדיוק, זה יושב בצורה כמו שאדריכלים אוהבים לאהוב והקונסטרוקטורים אוהבים לשנוא. הקופסות שלא מונחות ממש אחת על השנייה, מאפשרת להכניס אור על ידי בניית סקיי-לייטים בתקרה העליונה שמעליה אין את חלל הקומה העליונה. האדריכלים לקחו משהו מוכר ופשוט, כל כך פשוט עד כדי כך, שהוא פשוט מאוד ומפתיע בפשטותו. קופסאות אלו מחופות בלוחות אלומיניום בגדלים שונים. יש כאן בחינה מתוחכמת של הקשר בין אמנות יום יומית לאדריכלות והאדם שיוצר אנימציה מסוג הקשר הזה.

Photograph by C.Dawson Visualization by Sanaa

הקופסאות עטופות ברצועות אלומיניום, כמו עור עדין הרץ לשני הכיוונים ויוצר את הנפחים, את החללים המאוד מוכרים. העטיפות הללו יוצרות הרגשה של אניגמאטיות בלתי חולפת, הרגשה של קומפוזיציה איכותית מסתורית, הרגשה שמוגשת כאן אומנות בקונטקסט ייחודי. החיפוי החיצוני המתוכנן יאפשר חדירת אור עדין ומלטף. המוזיאון יעמוד בכבוד בין חנויות להספקת כלים למסעדות לבין, מגדלים חדשים זוהרים ומלונות צבעוניים. באמצע מערכת תנועתית מורכבת ועמוסה, שמגשרת למקומות אחרים גם על ידי Manhattan Bridge, נוכל לראות מבנה תעשייתי, מבנה מוצק. בלילה, כאשר המסחר יפסק והאורות ברחובות אולי יכבו, המוזיאון יראה במצב רוח אחר, אולי קשה יותר, אולי עצוב ומחכה לזריחה של הבוקר.
 

Photograph by C.Dawson Visualization by Sanaa

האדריכלים ב- Sanaa, ידועים באדריכלות המדויקת שלהם,  ובשימוש מרהיב בזכוכית שיוצרת דואליות שכבתית איכותית שגורמת לאור פנימי רך. החזית במפלס הרחוב תהיה שקופה לחלוטין, כמו חלון ראווה של חנות כל-בו. הרעיון להביא את הצפייה באומנות, אל הרחוב הסואן והפעיל, לצאת בדקלראציה שהאומנות בפנים שייכת גם לאלו שבחוץ, לכולם. לכולם יש תפקיד חשוב בחברה, גם אם הם לא נמצאים כרגע במקומות ההשפעה הנכונים. רצפת הבטון החשופה והחלקה ביחד עם קורות I חשופות נותנות למבקר הרגשה שיש מרחב לאומנות, שאין תחרות בין המקום לאומנות המוצגת, ועל ידי כך יישאר מקום רב אצל המבקרים לספוג פנימה את אשר מוצג לפניהם. 
 

SANAA architects Kazuyo Sejima and Ryue Nishizawa

תהליכים לוגיסטיים, הכנסת האומנות למוזיאון והוצאת חפצי האומנות מהמוזיאון תהיה בקומה הקרקע החשופה לכל, עוד שכבה חשופה להולכי הרגל ברחוב. הכניסה למוזיאון תאורגן בחלל פנימי בלתי פורמאלי, כמו עולם האומנות העכשווית שמלביש ומסיר את צורתו מידי פעם בפעם. אומנות זה משהו שנוצר עקב שיתוף בין אנשים, מקומות ותרבויות, ולכן מוזיאון זה לא דוגל ביציבות חללית אבסולוטית לעד. החשיפה לחוץ ממשיכה גם בחלקים העליונים של המוזיאון, שם יהיו כ-3,000-square-foot של חלל שמיועד למטרות רב שימושיות ומשם תהיה אפשרות לצפות החוצה לעבר הבתים הישנים והמבנים הגבוהים יותר שב-Wall Street . חללי המוזיאון יקבלו אור אטמוספרי מעניין שישתנה במשך היום ובכל יום מימות השנה.
 
סיום הפרויקט הנקי הזה, שמתנשא לגובה של 7 קומות מעל 2 קומות תת-קרקעיות, ועלותו מוערכת ב-850 מליון דולר, מתוכנן לשנת 2007. זהו פרויקט שדוחף קדימה את היצירתיות  שבמוזיאונים וארגוני אומנות אחרים. עד לאמצע המאה הקודמת היו אלו המוזיאונים שהעלו את רף היצירתיות לרמה גבוהה יותר, מאז שפסקה ההשקעה בניו יורק במבנים מסוג זה, באמצע המאה הקודמת, לא ראינו פרויקט אטרקטיבי כגון זה. לכאן הוחזרה הרגשת היצירתיות הרעננה שאופפת בשנים האחרונות את העיר ניו יורק.

 

kazuyo sejima and ryue nishiwaza © designboom