ארכיון יומי: ינואר 6, 2006

בית פשוט

שני אומנים מאזור ניו יורק נפגשים ומתאהבים. זה קרה בסוף שנת 1999, Jim Haskin ו- Amy Husten התאהבו והחליטו לעבור לגור ביחד. כל אחד מהם הוא אדם עסוק מאוד, טרוד מאוד בענייניו המקצועיים-אומנותיים. גברת Husten עוסקת בקרמיקה וגם מנהלת פרויקט במוזיאון גוגנהיים שבניו יורק סיטי, והוא, צייר פורטרטים ושותף בחברה העוסקת בצביעה אומנותית ב-Kingston , שבמדינת ניו יורק.
 
הם הבינו שהם צריכים בית, בסיס משותף לשניהם וזאת בכדי שיוכלו להתראות מידי פעם בפעם, או אפילו לעיתים קרובות יותר. הייתה להם בעיה קטנה. הם חיפשו לקנות בית, אבל, בעיות של עשירים,  כל אחד מהם אהב סגנון אחר. היא אהבה בתי אבן כבדים, בסגנון בתי חוות Farmhouses , מחוץ לעיר.הוא אהב תקרות גבוהות ומרחבים פנימיים גדולים. סגנון אחד סתר את תכונות הסגנון השני. Jim אמר שהוא "קלאסטרופובי" ואינו יכול לחיות בחללים קטנים, מרחבים זעירים ודחוסים.
 
לאחר שנה של חיפושי בית נואשים וללא תוצאות חיוביות ממשיות, לאחר למידה אינטנסיבית של הנושא, הם החליטו לבדוק את הבתים הניסיוניים שנבנו פעם מסביב לעיר לוס-אנגלס. בתים שנבנו אחרי מלחמת העולם השנייה בידי אדריכלים כמו Eero Saarinen , Richard Neutra ו- Charles .  הם היו Case Study Houses. בתים מתוכנית כללית שמטרתה הייתה להקים מבנים בעלות נמוכה, בתים ניסיוניים, אבל בסגנון מודרני. למרבה המזל שניהם אהבו את הסגנון הזה והחליטו בצוותא לבנות בית שכזה בתקופה שלא תעלה על 5 שנים ובמחיר שלא יעבור תקציב של חצי מליון דולר.
 

בתחילה, בשנת 2000 הם קנו אדמה, 2 acres, ב-Upstate New York, במחיר של 36,000$.  לאחר מכן, במשך חודשים נוספים הם למדו את השטח וראיינו אדריכלים. רובם היו יותר מידי יקרנים עבורם. לקראת סוף שנת 2001 הם פגשו את  Erin Vali ,  ארכיטקט צעיר, עוד לא מלאו לו 30 שנה ועדיין לא תכנן אפילו בית פרטי אחד. בתיק העבודות שלו היו רק כמה שיפוצי דירות שעשה. בדיוק בזמן שהוא פגש את הזוג הצעיר, הוא תכנן לפתוח משרד פרטי ולעבוד לבדו. למזלו, הזוג הזה התאהב בו והם נתנו לו יד חופשית לתכנן את הפרויקט האדריכלי הזה, המבנה העצמאי הראשון שהוא מתכנן. זה היה גם הפרויקט האדריכלי הראשון שלהם.
 
בכתבה 'When a Small Budget Thinks Big ', שנכתבה על ידי Elaine Louie ופורסמה  ב-New York Times בתאריך 29 לדצמבר 2005, נכתב בין השאר, כי לזוג הזה היה בטחון רב בארכיטקט הזה. הם היו בטוחים שהארכיטקט הצעיר הזה,  "יהפוך חלל משעמם לבית מעניין על ידי הכנסת מדרגות צפות למרכז חלל הבית, על ידי הוצאת מרפסת מהקומה הראשית וגם תכנונו יגרום להכנסת הרבה אור לבית. התכנון שלו ייצר מקום אחסון למכביר". 
 
כעבור חמש שנים, נראה לי, כי התוצאה היא בית פשוט, מודרני קופסתי ולו שתי קומות. פשטות מדהימה ומרגשת. כל הפלסיטקה לא התחברה לכאן, הפחות הוא יותר. אין בבית זה הצהרה או אימרה, אין כאן ציטטות או פירוטכניקה. הוא לא מלוקק ולא מלוטש, זהו בית ביתי, "נקי" מקישוטים ומחולק לשניים, שני גושים, שתי מסות צבעוניות ובינהן גשר. צד אחד גדול בשטח, 1800 Square Feet שמיועד למרחב המגורים של המשפחה המתהווה, ובצד השני, מבנה נוסף, קטן יותר המחובר לראשון על ידי גשר. זהו סטודיו לאומנות בשטח 900  Square Feet , ובו חלל עבודה לזוג הצעיר. יש כאן חלוקה החלטית וברורה בין החיים הפרטיים-משפחתיים לבין המקצוע של בעלי הבית. יש כאן הפרדה ברורה, גבול בצורת גשר שמחליט מתי זה זמן עבודה ומתי זה הזמן לפרטיות ואינטימיות. תכנון המבנה מבליט מאוד את ההפרדה בזמן המוקדש לעבודה לבין הזמן המוקדש למשפחה. לא תהיה בבית זה פעילות כפולה, לא יהיה ערבוב בין משפחה לעבודה. צבעי המבנה נבחרו על ידי בעליו, אומנים שעוסקים רבות בצבע ובמשמעותו. גם לרהיטים ולחללים הפנימיים יש צבעיים ייחודיים שנבחרו על ידי האמנים, צבעים שלדעתם קשורים למרחב הקונטקסטואלי שבו מצוי הבית.
 
אדריכל המבנה, ציין כי מחיר הבית היה 185$ ל-Square Feet  , כולל המגרש שהם רכשו. לפי דעתו זה מחיר נמוך יותר יחסית לבית תעשייתי, ,Prefabricated , שמחירו נע בין 150$ ל-250$ Square Feet  כולל המגרש. האתגר העיקרי של האדריכל היה לצמצם את ההוצאות הקשורות לקירות החיצוניים של הבית, מעטפת המבנה. שם היו טמונות רוב ההוצאות המשמעותיות. הוא עשה זאת על ידי שימוש בלתי-קונבנציונלי בלוחות חיפוי שונים שאינם מיועדים ומקובלים לשימוש בבתים פרטיים, הוא ציצמם את מספר השכבות שעוטפות את הבית. על ידי כך הוא הוריד משמעותית את עלות המבנה. כפי שמסופר בכתבה ב-New York Times , האדריכל מצא חומרים חלופיים זולים יותר שבסך הכול הפחיתו את ההוצאה הכרוכה בבניית בית שכזה. באלמנטים חשובים לבעלי הבית, כמו ריצפה מחוממת, מדפים לספרים ועוד פרטים מינימאליים אחרים, הם השקיעו יותר ולמרות זאת לא עברו את תקציב חצי מליון דולר, שהציבו לעצמם כבר בתחילת הדרך.
 

צילומים: Albert Vecerka

בראיה כללית, מחיר בניית הבית לא היה יקר. אבל יש פה משהו לא מפתה. בייחוד לא מפתה כשמדובר בבית שבו בעלי הבית יצטרכו לחיות , אומנם בשטח גדול , אבל להיות מוגנים, מחופים בחומרים לא ממש קונבנציונאליים. אין לי ספק שצריך הרבה אומץ ותעוזה לבנות בית שהקירות החיצוניים שלו מורכבים מחומרים חלופיים. צריך אדריכל  "לא פחדן" שמוכן לקחת וקליינט "אמיץ" שמוכן לתת לאדריכל שלו חופשיות תכנונית ושיהיה מוכן לנדב את מיטיב כספו עבור ביתו החדש שבבנייתו השתמשו בחומרים ובשיטות שלא נוסו ונבדקו מקודם על ידי אחרים. בכדי להפיק מבנה "זול" צריך להיות מוכן להיות "שפן ניסיונות" של אחרים, ולא כל אחד מוכן לכך, לא כלכלית ולבטח לא נפשית. התוצאה בהחלט מחמיאה לארכיטקט ולבעלי הבית. את הציון האמיתי למבנה הזה, כמו לכל מבנה אחר,  נוכל לתת בעוד שנים רבות, לאורך ציר הזמן שיבדוק באופן מעשי את שרידותו של מבנה כזה.