גל פרו-היסטורי שוטף את לב העיר

גל גבוה של שיחזור עובר עלינו בלב תל אביב. מה שישן משוחזר וגם מה שחדש, מתוכנן ונבנה היום, נראה כאילו היה זה מוצר משוחזר, כאילו המבנה נבנה בשנות השלושים של המאה הקודמת. בעידן הפופוליזם של הבאהוס, ע"ש בית הספר ההוא בגרמניה, מירב המבנים בלב העיר הלבנה, מקבלים מאפיינים עכשוויים פרו-היסטוריים.
 

 

 

 

כפיצוי לטראומה היסטורית, לשגיאה מהעבר, השער הענק, הכניסה המיתולוגית לגימנסיה הרצלייה שהיתה  חלק מנפח המבנה, חלק תלת-מיימדי ועמדה בגאווה בדרום תל אביב, היכן שעומד היום מגדל שלום,  שוחזרה בעלות של 100 אלף דולר ועומדת לה בדד כפסל, ככניסה ללא בית, ככניסה דו-מיימדית לגימנסיה של היום. השער הזה , כמעט כקשת היסטורית, כמו כניסה למבנה בדיסנילנד, יכול  לשמש כמתקן עכשווי לגילוי מתכות, לגילוי מכשירים חדים הנמצאים בידי התלמידים של היום בגימנסיה העכשווית. בניגוד לעבר, הפעם השער הזה, האלמנט המשוחזר הזה, נמצא דווקא בצפון תל אביב, במיקומה הנוכחי של הגימנסיה. 
 

צילום: עתון "הארץ"

גם מבנים לאורך שדרות רוטשילד משוחזרים והופכים שוב לשמש כבתי דירות. מה שהיה פעם, זה מה שיהיה עכשיו. כולם רוצים להרגיש את ההיסטוריה לאורך "הבולווארד". המבנים הקיימים, מקבלים תוספת של קומות הנסוגות מחזית המבנה ושומרות בצדק רב על קנה המידה האנושי של הבניין הפונה לשדרה. לעיתים התוספת מתחברת בחומר ובנפח למבנה הקיים ולעיתים לא. לפעמים המעצב משתמש בחומרים דומים לזמן ההוא, לזכר הימים הטובים כביכול, ולעיתים הוא משתמש בחומרים אחרים שאף אדריכל מהזמן ההוא לא היה יכול להשתמש בהם. הפרטים לא תמיד ממש זהים, הכוונה והרעיון זהים. למרות זאת, הרצון לבנות עכשיו את מה שהיה, מצליח ברוב המיקרים ומושך לפתחו קהל סקרן.
 
הגל הפרו-היסטורי ששוטף את לב העיר תל אביב נוגע במבנים לשימור, במבנים שאולי כדאי לשמר וגם במבנים חדשים, בתוליים, ששם לבטח אין מה לשמר. טוב מאוד שפה ושם רואים מעט "באהוס" שנדבק על המבנים. רואים ציטטות, איזכורים ורמזים למה שהיה. החלונות מקבלים "גבות", הגגות מקבלים פרגולות והמרפסות מעוצבות ברוח העבר, ברגישות ארכיטקטונית. הרצון ליצור עבר חדש נוגע ומדביק את כולם. האופנה הזאת מוכרת טוב, והאדריכלים נהנים לשחק היסטוריה עם הקבלנים, הקונים והיזמים. 
 

יש שתי גישות, שני צדדים מנוגדים לטפל בעיצוב מבני מגורים חדשים הממוקמים בלב העיר. מצד אחד, בכל בניין בלב העיר יהיה אפשרי לראות שימוש בג'סטות  היסטוריות הדומות למה שהיה ועל ידי כך לומר לנו שזה גם מה שיהיה. יש מגמה פופוליסטית להשתמש במילון אדריכלי של ימי העבר, אולי זו מגמה פוסט-מודרנית. מצד שני, אפשרי לבנות, לתכנן, לעצב משהו מאוד שונה ממה שקיים ומוכר לנו כמבנה למגורים. זוהי גישה שונה ומהפכנית. לשם כך דרוש הרבה אומץ, תעוזה ומעוף של כל המתכננים והרשויות המאשרות כאחד.

צילומים: יוסי מטלון

 

קטע ממאמר שלי בבחינת בגרות בעברית

הקטע נלקח מהמאמר "אדריכלות נעולה" .

לא שאלו אותי וגם לא ביקשו את הסכמתי..בכל זאת!

 

סוג הבחינה – א. בגרות לבתי-ספר על-יסודיים

ב. בגרות  לנבחנים   אקסטרניים

                                                             שאלון מותאם

                                                                               מועד הבחינה: קיץ תשס"ה, 2005                                                                   מספר השאלון: 011108; 211  

עברית: לשון, הבנה והבעה

שאלון ב' – מותאם

מבחן מחברת

 

משך הבחינה: שלוש וחצי. 

מבנה השאלון ומפתח ההערכה:

חלק I – הבנה והבעה      50 נקודות

      פרק א': הבנה      20 נקודות

      פרק ב': הבעה      20 נקודות

      פרק ג': טקסטים מן המקורות    10 נקודות 

חלק II – תחביר      25 נקודות 

חלק III – מערכת הצורות     25 נקודות

      פרק א': שאלות חובה     10 נקודות

      פרק ב': שאלות בחירה     15 נקודות

סה"כ        100 נקודות 

…………………………………………………………………………………..

 

…..והשאלה היא:

/המשך בעמוד 12/

השם

23. לפניכם קטע, ובו 5 שמות מודגשים

בניין שגרירות ארה"ב בתל אביב החליף את צורתו ואת אופיו בהתאם לאירועים

ולנסיבות. פעם הוא היה פתוח, אוורירי וחי וביטא את רוח הדמוקרטיה

האמריקאית, אולם כיום הוא נראה כמו מוסד אפרורי. מעצבי המבנה אטמו

את כל מה ששקוף.  החומות מכל צידי הבניין נבנו כתוצאה מפחד,

ותפקידם לספק הרגשה של ביטחון או הגנה ממשית. יש כאן ביטוי

אדריכלי לשינויי הזמן והמקום.

(לפי "אדריכלות נעולה" מאת אדריכל יוסי מטלון)

א. מיינו את השמות בטבלה לפי דרך התצורה שלהם.

ב. ציינו בראש הטבלה את דרך התצורה.

מרכז תרבות אסלאמי במנהטן

מרכז תרבותי דתי, מסגד, ועליו כיפה מחופה בנחושת הוקם בשנת 1989 במנהטן, ניו יורק סיטי, עבור הקהילה המוסלמית שבניו יורק. האדריכלים מ-SOM תכננו חלל מרובע מדהים, גיאומטריה מושלמת ללא עמודים. גגו של המרכז נתמך בעזרת קונסטרוקציות פלדה. הגיאומטריה הטהורה החזקה והחזרתית של תכנית המבנה מקבלת ביטוי גם בחזיתות המבנה ובאלמנטים האורנמנטליים שבו. הקונספט נוגע בכל אלמנט אדריכלי, בכל אלמנט פיזי של המקום.

 

מרכז התרבות המוסלמי שממוקם בשדרה השלישית ורחוב 96, מושך אליו מידי יום שישי קרוב ל-4000 מתפללים. התכנון הגיאומטרי המדורג, החזק, הישיר והמדויק של בית התפילה הזה כולל כיפה עגולה מדהימה וסימנים דתיים מזהים אחרים. חזיתות המסגד מורכבות מ-9 ריבועים, תבניות שמבטאות את  ארבעת האלמנטים הקונסטרוקטיביים העשויים מפלדה ותומכים ביציבות המסגד. שיטה זו תומכת את כיפת הנחושת שהוא אלמנט טרומי, גוף יצוק במפעל שהובא לאתר מוכן להרכבה ללא שהות והמתנה.

 

המסגד שממוקם בין וליד מבנים גבוהים יותר, פונה לכוון העיר מכה שבערב הסעודית. לצורך האוריינטאציה הדתית הנכונה היה צורך לסובב את המבנה, למקם אותו בסיבוב, לחרוג מ"הגריד" המקובל של מנהטן. ה"פוזיציה" של המבנה בשטח, יצרה חלל פתוח רחב, מקום פתוח שמאפשר למתפללים רבים להתאסף בחוץ לפני תחילת התפילה. הגיאומטריה הברורה, החזקה מאוד, נותנת את העוצמה למבנה. למרות קומתו הנמוכה יחסית למבנים שכנים אחרים, המרכז האיסלאמי שבניו יורק גובר בקלות, בעזרת איכותו העיצובית, על כל שכניו ה"גנריים".

 

חזיתות המבנה מחופות באורנמנטאציה, קישוטים העשויים מזכוכית וממשטחי קרמיקה ועליהם עיצובים איסלאמיים מסורתיים, מקובלים. דלתות גדולות וראשיות העשויות מברונזה, נפתחות בכדי לחשוף את אופיו הפנימי של המסגד. גודלו העצום של המבנה יכול להכיל מקום ל-1200 מתפללים. בצמוד לו יש גם חללים נוספים שמכילים בתוכם חדרי לימוד, ספריה ומשרדים. החלל המרכזי העצום, הנפח שבו מתרכזים המתפללים, מוצף באור טבעי ששוטף את פנים המבנה וקירותיו המחופים בדקורציות, מוטיבים ותבניות אסלאמיות מקובלות.

צילומים: יוסי מטלון

 

Michael Graves and Aldo Rossi visiting New York

 

שניהם מאוד צבעוניים, רומנטיים וגם טקסיים. הם נראים מקובעים וקבועים, כבדים ועמוסים בציטטות היסטוריות. אלו שני מבנים שונים, שעוצבו על ידי שני אדריכלים שונים, אבל יש להם הרבה תכונות דומות. המבנה הראשון הוא של האדריכל האיטלקי מהעיר מילאנו, אלדו רוסי, (Aldo Rossi).  אלדו רוסי נהרג בתאונת דרכים עוד לפני הקמת המבנה. המבנה השני הוא של האדריכל האמריקאי מפרינסטון, ניו- ג'רזי, מייקל גרייבס, (Michael Graves).

אדריכל אלדו רוסי

שני המבנים נמצאים בניו יורק סיטי, במנהטן. במבט קליל לעברו של המבנה הראשון, של אדריכל אלדו רוסי שנמצא בסוהו על רחוב ברודווי, אפשר לראות חזית קלאסית צבעונית המחולקת לשלושה חלקים כמקובל בגישה הניאו-קלאסית, פוסט מודרנית. מבנה משרדים זה שבנייתו הסתיימה בשנת 2001, הוא למעשה מבנה  In-Fill , מבנה צמוד שממלא חלל בין שני מבנים קיימים. הוא משמש כהרחבה של Scholastic Publishing's headquarters .

מבנה משרדים ב"סוהו", אדריכל אלדו רוסי

מכיוון שמדובר ב"סוהו", האדריכל השתמש בקורות פלדה, כחיקוי לעמודי הברזל היצוק שמצאו שימוש נרחב במבנים הישנים שבסוהו. קורות אלו מופיעות בצבעים שונים, פעם אדום ופעם ירוק. הקורות הירוקות נסוגות לתוך המבנה ויוצרות הרגשה של חלל כפול פנימי. הוא לא השתמש בקורות בטון מחופות באבן כמקובל בגישה המקשטת, הפוסט מודרנית. בקומה העליונה ארבעת עמודי המבנה הופכים לשבעה עמודים נושאי עומס, הן פיזי והן וויזואלי היסטורי. בחלקים אחרים של הבניין יש גם אבן, צבעי terra-cotta. כל אלו ביחד מבטאים את הסגנון הקלאסי של החלק הזה של העיר, אזור פורמאלי ולו קנה מידה וקצב מוגדר מאוד. האלמנטים חוזרים על עצמם, הכול מאוד סימטרי, גושי, ראציונאלי וצפוי. המבנה המגושם מאוד אסוציאטיבי, היסטורי, אדיש ומאוד מקושט. הוא קפוא אך תמיד מבושם ומתחנף.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלקו האחורי של המבנה ברחוב Mercer , מדגיש את ההמשכיות של המבנים השכנים לתוך המבנה של רוסי. גם שם, כמו בחזית לברודווי, הוא מלמד מהו קונטקסט, וכיצד יש לכבד שכנים ולעבוד איתם בדיאלוג, בהרמוניה – בשירה. אדריכל אלדו רוסי הציג לכולם את העבר ואת הערך ההיסטורי שהוא נושא בבניינים קיימים. הוא הדגיש את העבר בזמן שעיצב את העתיד.
 

אדריכל מייקל גרייבס

גם מייקל גרייבס השתמש בצבעי הפסטל הידועים שלו. הכחול שולט בכל פתח בכל סיבוב ומקום במגדל מגורים שנקרא The Impala, וממוקם בשדרה הראשונה באזור המכונה Lenox Hill .פרויקט זה כולל 3 מבנים, מגדל מגורים על השדרה הראשונה ולו 31 קומות ועוד שני מבנים למגורים המשלובים ברחובות 75 ו-76 וכל אחד מהם מתנשא לגובה של 7 קומות. ביחד, בחלקו האחורי של הפרויקט הוקם גן פסלים שימושי ומעניין.
 
אדריכל מייקל גרייבס, המוביל הכל יכול בזרם הפוסטמודרני, התבקש לעצב את החלק החיצוני של שלושת המבנים. חזיתות המבנה הברור הזה, למען החסכון החזיתות מורכבות מאלמנטים טרומים מחופים בלבנים, המשכפלים את עצמם. ניתן דגש רב בפרטי החזית והתכנון המפורט הזה חוזר על עצמו. הקווים מודגשים ומורגש כי מאמץ יתר הושקע באלמנטים הללו, שאולי תוכננו ועוצבו מעבר למה שהיה צריך. 
 

מגדל מגורים. אדריכל: מייקל גרייבס

המבנה שבנייתו הסתיימה בשנת 2001, הוא מבנה צפוי ומאוד מגושם. מייקל גרייבס לא ניסה לפרק את הנפחים, להיפך, בתכנון החזיתות רואים נסיונות לקשור את ה"מסה" של המבנה כקופסא אחת, נפח מוכר ושלם – כמעט טהור. אין כאן הפתעות ומתיחות, יש ציטוטים קפואים. חזיתות המבנה מאוד חגיגיות ומעוטרות בקישוטים המודבקים למישורים החיצוניים. אין כאן הרבה שכבות וגם לא רואים תתי- גושים. כאן לא שברו צורות ולא ביטאו שבריריות, מתח או פנטאזיה. המבנה מאוד מסיבי, סמיך וכבד. פה הכול ברור ומורכב כיחידה אחת רומנטית.

צילומים: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חדש וקל מעל ישן וכבד – Norman Foster

 

אדריכל נורמן פוסטר, ( Sir Norman Foster ), האדריכל הבריטי המהולל, היה במרכז מנהטן כאשר הגיעו הדיווחים מרשתות הטלוויזיה השונות אודות התקפת הטרור הנפשעת שהתחוללה באותה שעה כנגד מגדלי "התאומים" שהיו ממוקמים בחלקו הדרומי של האי. באותה שעת בוקר מוקדמת הוא הציג את עיצוביו למגדל חדש העשוי מפלדה וזכוכית, מגדל משרדים חדש לחברת Hearst Publishing. הדיווחים הנוראיים אילצו אותו להפסיק את הפרזנטציה שלו. במקום להתרכז בתכנוניו שלו הוא צפה ביחד עם בעלי ומנהלי החברה בהתמוטטות המגדלים, הוא הסביר להם את סיבת ההתמוטטות. בעזרת הידע הטכני הרב שרכש במשך השנים, הוא הסביר להם מה קורה שם, כמעט ,on line"בשידור ישיר".
 

חודשים רבים התלבטו מנהלי החברה בשאלה, האם לבנות מבנה גבוה? המחשבות כי כל מגדל בולט הופך למטרה ביטחונית אילץ אותם לחשוב ולנתח את כל האפשרויות האחרות הניצבות לפניהם. לנגד עיניהם עמדה לא רק החלטה כלכלית וביטחונית, גם הנושא האידיאולוגי עמד במרכז ההחלטה הסופית. מה  יגידו אומות העולם? האמריקאים מתקפלים? לבסוף החליטו מנהלי החברה לבנות את המגדל ונתנו אור ירוק לאדריכל פוסטר להמשיך בתכנון המקורי.
 

אדריכל נורמן פוסטר שנולד בשנת 1935, בעיר מנצ'סטר שבאנגליה, תכנן מבנה שקוף שמדבר בשפה היי-טקית. הוא מציג גישה בלתי מתפשרת, הוא מראה דרך חדשה המשתמשת בגיאומטריה מדויקת, גיאומטריה חזרתית. חלקים מתועשים, אלמנטים מודולאריים המיוצרים במפעל, הובאו לשטח והורכבו בשיטה מהירה וחסכונית. פינות המגדל נמשכות פנימה, לתוך המבנה, תכנון זה מדגיש את האנכיות של המגדל ויוצר פרופיל מעניין למבנה.
 

המגדל החדש הוקם על "בלוק" שלם בשדרה השמינית במנהטן. הקופסא או הבסיס למבנה החדש הוא אלמנט ישן המתנשא לגובה של 6 קומות ומעוצב בסגנון Art Deco . הבסיס שמשמש כפודיום למגדל של פוסטר הוקם בשנת 1928. כבר אז, בעת התכנון הראשוני, חשבו המעצבים שמבנה זה ישמש כבמה למגדל חדש שיצמח מעליו בעתיד. למרות המחשבות העתידיות הנכונות, לא היו תכניות מעשיות לבניין הצפוי. כעת, תכנון של מגדל עכשווי שישב על בסיס שנבנה לפני יותר מ-70 שנה יכול להיות משימה מורכבת ומאתגרת.  פוסטר תכנן גוף חדש שיעבוד בהרמוניה עם המרחב הישן, עם האלמנט ההיסטורי.
 

צילומים: יוסי מטלון

אדריכל נורמן פוסטר

המגדל החדש המתנשא לגובה של 42 קומות מספק כמיליון   Sq. Ft של שטחים למשרדים. הוא נסוג מכל קווי הבניין של הבניין הישן. נקודת הצמיחה שלו מתחילה במישור בלתי נראה מהרחוב, ההתחלה חסויה, מוסתרת ומאתגרת את המחשבה. חזית הרחוב נשארה נמוכה ולא מאיימת, חזיתות המגדל הנסוגות מאפשרות להולכי הרגל להתנהג ברחוב כבעבר, ללא שינוי או חשש. האירוע המרכזי בתוך המבנה הוא הלובי שצומח בתוך המבנה הקיים לגובה של 6 קומות. לובי זה משרת למעשה ככיכר העיר המפיצה עוברים ושבים לכל קצוות העיר, לכל מקום בפרוייקט. המגדל צומח לו מעל לבסיס הקיים ומקושר בחוץ על ידי מעטפת זכוכית שמציפה את החללים הפנימיים באור טבעי ומשדרת הרגשה כאילו הבניין הגבוה הרוכב על הבסיס הכבד, הוא מבנה קל, ללא משקל, כאילו הוא צף מעל במה קיימת.
 
 

Pickles in a Changing Environment

Alan Kaufman is the owner of "The Pickle Guys", a gourmet pickle store located on the Lower East Side in New York City.  The store on Essex Street is one of the last remaining Jewish European cultural identities left in this section of New York.

                                                                 A new  Hotel on The Lower East Side

For years, Jewish immigrants populated this unique area. They owned tiny stores filled with foods and other goods that they transplanted from Europe. Merchants were selling rich food products which they themselves used to eat in the "old" days, and which were adapted to their new lifestyle in New York.

 

Over the last half century, the second and third generations of the Jewish immigrants, having accumulating sufficient financial leverage, left the Lower East Side and moved to more affluent areas of the city or to the suburbs. The abandonment of the area by Jewish families left a vacuum that was quickly filled by new immigrants from China, Puerto Rico and other countries. The existing qualities of the area evaporated rapidly and a new flavor and character was injected into the Lower East Side. As a result of these social and economic changes, new architecture started to shape the environment.

 

                       

                         New residential tower, Designed by Architect Bernard Tschumi.

              Computer generated illustration from Architect Bernard Tschumi Website

 

New developments emerged in the neighborhood. The low-rise walkup residential buildings started being replaced by imposing commercial towers. The low-rise architecture that was familiar to the newcomers from the previous century, and which afforded them the "comfort zone" they so badly needed, lost its justified role and existence. In its place, global economic forces have imposed radical changes of scale and pace on the once-fragile streets.

 

Low-rise architecture is sometimes associated with democratic movement, by the people.  On the other hand, high, huge and broad structures are often related to forceful régimes. Nevertheless, on the Lower East Side, a high-rise hotel was built next to modest old buildings and tall residential/commercial towers are planned to be built on the narrow streets.  The existing infrastructures may collapse; it may not be able to absorb the approaching additions.

                                                   Alan in front of his store

Photography: Yossi Matalon                                                                                                      

 

In spite all the change, Alan Kaufman proudly runs his pickle store, which is located a short distance from the rising towers. "The Pickle Guys" is the name of the store that he manages in an efficient and clean surrounding. As this is the lone pickle store on Essex Street, on Sundays it welcomes long lines of hungry customers who come from near and far to sample the tasty authentic pickled products offered proudly to all.

 

The clean operation and the friendly atmosphere turn this store into a "place",  a historical landmark, which offers great authentic food from "the old country," while also reflecting the life that once existed in this part of the city. Alan runs his store with great respect and appreciation for the past coupled with tremendous hope and anticipation for a great future.

 

Link to The Pickle Guys