הקיוסק הראשון בתל אביב ששוחזר – מוזנח שוב!

 

הקיוסק הראשון בתל אביב שנבנה עוד בשנת 1910 שוחזר ועומד לו גאה, אבל מוזנח ונבוך. הוא ממוקם בשדרות רוטשילד, בצמוד לרחוב הרצל. קודמו, המבנה המקורי נהרס בשנת 1989.
 
אומרים כי חיים נחמן שתה שם גזוז וגם חרז חרוזים, אומרים כי גוטמן צייר אותו, רכלנים מתורבתים מספרים כי פגישות בינו לבינה התרחשו שם מידי ערב, כך היה הקיוסק הראשון בתל אביב. לידו הקימו את פנס הלוקס הראשון. סיפקו תאורה למקום כי הוותיקים חשבו שחשוב מאוד וצריך לספק עבודה ל"צהובונים" התל אביביים של אז. היה צריך אור בכדי לראות את המתרחש. או אולי הם ציפו וגם רצו מאוד שאחרים יפרסמו בפומבי את סיפורי האהבה שנרקמו שם מידי ערב. בנוסף לכך, הפנס הכשיר את המקום להיות "הייד-פארק" בעיר עיבריה, מקום ציבורי נאות לוויכוחים פוליטיים. כיום הפנס ההיסטורי הזה שוכן במקום של כבוד במוזיאון גוטמן בנווה צדק.

עיריית תל אביב ביחד עם קרן תל אביב לפיתוח ותרומה נדיבה של חברת "הפניקס הישראלי" היו הגנרטור של הפרוייקט הזה. חמש שנים לקח להם לבנות את המבנה המשושה הזה, מבנה "מורכב" עם הרבה מערכות  מתקדמות ותשתיות מסובכות. השרטוטים הישנים שנמצאו בארכיונים וציורים מפורטים עזרו מאוד למשחזרים. גודלו המקורי הקטן של הקיוסק, 7 מ"ר בלבד, לא עמד בתקנים של חוקי התכנון והבנייה לכן היה צורך להוסיף לו עוד 3 מ"ר בכדי שיעמוד בתקן הישראלי. 
 
יודעי דבר אומרים וכותבים כי מחיר הקמת הקיוסק הזה היה בסביבות 70 אלף דולר. למרות הסכום "הקטן", הפרטים של הקיוסק לא סגורים, ישנם פערים בין חומרים ומישורים. כבר היום הוא נראה כאלמנט חסר חיים, מבנה שזקוק להשתלת לב ומייד. המחיר הלא מבוטל הזה יצר מקום סגור, מקום מוזנח שאפילו טיפה אחת של אכפתיות לא הושקעה בו מזמן שבנייתו הסתיימה. נראה לי כי המבנה המשוחזר יאלץ לשחזר גם את עצמו בכדי שלפחות הדור השלישי של הקיוסק הזה ישאר יציב וקיים כעד אותנטי לדורות הבאים. הוא מחליד, מתפורר וצבעו האפור מקרין סביבו הרגשה קודרת, הרגשה של עצבות ומסכנות. הגורמים האחראים לא הפכו את הקיוסק למקום מושך ומרתק, מקום בולט, מרחב מואר שיעביר לעוברים והשבים את הרגשת הנוסטאלגיה של המקום ביחד עם חדשנות עכשווית רעננה. יצרו מצבה, פסל לעבר העשיר של תל אביב במקום "מקום" שיחבר את העבר המרתק עם העתיד המבטיח. למרות ההזנחה, אם יהיה רצון טוב וגישה חיובית מטעם העוסקים בדבר, בעזרת טיפול עדין ואנושי, עדיין אפשר להפיח חיים בקיוסק הזה.

 

צילומים: יוסי מטלון

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גיא  ביום אוגוסט 5, 2005 בשעה 10:57 am

    אותו – זה יעשה את העבודה ויביא לשינוי – נדמה לי שנחתם לאחרונה הסכם-זיכיון עם רשת בתי קפה (אולי אספרסו בר התל אביבית). ימים יגידו

  • דרור  ביום אוגוסט 5, 2005 בשעה 5:06 pm

    העמודים האלו כל כך נוגעים ללב – עמודים כאילו-יווניים, אבל בלי הכותרת המעוטרת, ובלב הלבאנט, ועוד בקיוסק…
    סמל די מוצלח למצבנו

  • יוסי  ביום אוגוסט 6, 2005 בשעה 2:10 pm

    דרור – לא התיחסתי כאן לסגנון האדריכלי ולמסרים שלו.
    זוהי עובדה קיימת, ירושה מהעבר, לטוב ולרע.

  • נורית  ביום אוקטובר 1, 2006 בשעה 12:26 pm

    עבר זמן רב,והנה הקיוסק הושב לחיים ההזנחה עברה מן העולם ופנינה תל אביבית זכתה לחיים חדשים.
    אתה מוזמן לראות במו עיניך ולהגיב!
    שנה טובה

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: