גבול בלב תל אביב

 

עידן החומות והגדרות חוזר העירה, מגיע לפתחנו. עיריית תל אביב-יפו החליטה לחנך את תושביה. נגמר החופש, פסקה לה ה"חרות". הם מניחים כי תושבי לב העיר מנותקים מהמציאות מכיוון שאין בקרבתם גבול, גדר או חומה. קברניטי העיר חושבים כי אין ביכולתם של תושבי תל אביב לחוות את החוויה הישראלית העכשווית, לכן הם יספקו להם מיידית את האמצעים הדרושים להמחשת הרעיון.

זה לא בגלל הדשא, זה לא בגין העצים. פשוט מאוד, עידן החומות והגדרות חוזר העירה. שיחזור העבר והפיכתו לאמת עכשווית קורם עור וגידים לנגד עינינו. כמו "חומה ומגדל", כמו האדריכלות המלחמתית, המתכתית והקפואה המוכרת לנו. רחוק מכאן, בפריפריה של המדינה הולך ונשלם התהליך הזה, אבל כאן, בתל אביב, הגבול עוטף שדרות, עוטף שבילים, ספסלים וגם צמחים. החומות והגדרות, מתחילות לצוץ בחוצות העיר השלווה. בשדרות רוטשילד הגבילו אותנו, שמו לנו גבול וגדר, החזירו אותנו למסלול, לשביל הלאומי. כל סטייה תחשב כהפרה חמורה של החוק.
 

מה היה חסר עד עכשיו? מה לא היה טוב? הדשא לא התפתח כי יש צל ואין שמש וגם לפעמים מים אין. אבל עכשיו בכדי לשנות כיוון צריך להגיע להצטלבות דרכים, אולי ל"צומת". בכדי לחצות את שדרות רוטשילד צריך לעבור קורס מתקדם בפריצת גבולות ומחסומים. נצטרך לעבור הכנה פיזית ונפשית שתעזור לנו להתמודד כנגד מסלול מכשולים מתוחכם הכולל גדרות מעוצבות והפרשות, מוקשים טבעיים, שהונחו על ידי מיטב כלבי העיר המעוצבים. גדרות קלאסיות בולטות, גדרות מעוגלות ועמוסות באינפורמציה ורמזים היסטוריים נוספו לאלמנטים המינימליסטים החכמים והמוצלחים מאוד שהוצבו בקצה השדרה וכמעט נסתרים הם מהעין.
 

צילומים: יוסי מטלון

אולי נשכב על הגדר, על החומה, לא, לא נשכח את הגבול, חס וחלילה. למרות  שאצלנו כל גבול הוא המלצה בלבד, למרות שהגבול נתון לשיקול דעת, למרות שהמטרה היא לחצות את הגבול, לרמוס אותו, למרות כל זאת עיריית תל אביב הקימה עבור תושביה ואלו המבקרים בה, אתגר פיזי ופסיכולוגי נוסף, מוכר מאוד. נעבור גם אותו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שלהבת  ביום יולי 25, 2005 בשעה 3:24 pm

    קצת אדריכלןת והרבה פוליטיקה ברחובות תל אביב.
    לא רגילים לפתוח וחופשי. כולם רגילים למחסומים וחומות…ואז רומסים אותם.

  • הצועד בנעליו  ביום יולי 26, 2005 בשעה 11:43 am

    גם היא נגמרת לפעמים.

  • shiri  ביום יולי 26, 2005 בשעה 2:30 pm

    have you thought about the fact that Rothschild is full of children during most of the day and that for them (or actually for their tired mothers) these fences are a pretty effective way to prevent running into a very busy street?

  • אבי  ביום יולי 26, 2005 בשעה 3:27 pm

    כמי שגר בסביבה שנים רבות, ילדים מתרוצצים לא היתה בעיה בכלל. אם כבר מדברים, חסרים שם שרותים ציבוריים, ספסלים ומשחקים לילדים. המשחקים לילדים הקיימים בשטח, בשדרה, מוקפים ..גם כן בגדרות.
    ילדים זו שמחה ולא בעיה.
    הצמחים הנובלים, הביאו את הגדר…

  • יוסי  ביום יולי 29, 2005 בשעה 1:56 pm

    שירי – אכן יש מעט מאוד ילדים מתרוצצים בשדרות רוטשילד, למען האמת, בעיקר בסופי שבוע. לא ראיתי אבות ואמהות רצים או רצות אחרי ילדיהם. ראיתי שדואגים לכלבים שלא יקפצו לכביש. אכן דואגים לכלבים ובאמת טוב שכך. יכול, שזה יוסיף מעט בטיחות להורים ומעט הילדים שמנסים לשחק שם.

    השדרה בימות השבוע עמוסה במבוגרים, זקנות וזקנים והמטפלות הפיליפניות. קבוצות קבוצות הם מתאספים, הפיליפנים והפיליפניות, עם מישהו או מישהי על כסא גלגלים או הליכון משוכלל, וכך מעבירים את היום.
    חוגים סוצייאלים לפיליפינים נוצרים ונרקמים בשדרה. זו חצר, פינה שקטה למעון לגיל הזהב. אין רע בכך. רק שאין מספיק ספסלים, אין מקום..אין שרותים ציבוריים ואין הרבה ילדים, אין ילדים ברוב ימי השבוע וגם אין הרבה אמהות תשושות, יש הרבה תשושי ותשושות נפש, ואלו לא זקוקים לגדר, למחסום, לחומה. אלו לא זקוקים לרמז של מקום תחום, סגור, מוגבל. אף אחד לא צריך להיות בתוך משבצת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: