גם אותו הורסים

הבניין נמוך וגם הציפיות. הוא מתנשא לגובה שתי קומות וגגו שטוח. זהו המבנה של שירות התעסוקה ברחוב יבנה בתל אביב. מקום זה סיפק חלומות לרבים, אולי ללא סיבה. הוא העניק הרבה תקווה, אולי ללא סיבה מוצדקת. בעיני רבים המרחב הסגור הזה נועד לייצר מקומות עבודה, מסלול עתידי שבו הם ימצאו תעסוקה מכובדת לשנים הבאות. המציאות היתה שונה מאוד. רוב המבקשים חזרו בידיים ריקות. כל מחפשי הפרנסה, מחפשי העתיד הגיעו לחלליו אחת לשבוע, כמו הרגל שאינו אהוב, שעושים באין ברירה, כי חייבים. המחתימים נתנו את הפנקס לחותמים ושבו מאוכזבים למקום שממנו באו. כעת מתכננים להרוס את בנין שרות התעסוקה. במקומו יקום בנין דירות חדש.

משרדי לשכת התעסוקה החדשים, יהיו אולי נוצצים, אולי  מבריקים, אולי הם ידליקו ניצוץ חדש או ברק חזק. אולי הם יחדשו את ההווה והעתיד של תושבי תל אביב החפצים מאוד בעבודה כשרה. אולי במקום החדש והצעיר תהיה בידם של עובדי הלשכה האפשרות והאמצעים לפתוח דלתות סגורות. לאפשר כניסה לנפחים מלאי הצעות עבודה, למקומות תעסוקה שבהם העבודה תכבד את עוסקיה.
 

עמודיו בולטים, יוצאים מהנפח הקופסתי של המבנה. בקומה ראשונה הם עגולים, ובקומה העליונה שינו צורה, הפכו  למלבנים. נראה כי במשך השנים הוסיפו עוד קומה וכך הגיאומטריה של העמודים השתנתה. דווקא למעלה, בחלקו העליון של המבנה, חיפוי הגמר של הבנין נראה משהו אמיתי, אדמתי, והוא רחוק מהאדמה. למטה משהו אחר, צהוב כזה. שלדו של המבנה הקטנטן הזה בולט, עשוי מבטון וצבוע בצבע בטון. השלד הבולט בחוץ, זה שאמור לספק יציבות וחוסן למבנה, עושה את זה רק בחוץ, במעטפת. דווקא מבפנים, שם הרגשת הבטחון נחוצה כפליים, הוא מקרין חוסר אונים, חולשה פנימית רוחנית שאינה מבטיחה, לא חוסן ולא יציבות למתייצב השבועי. גדר מחוספסת מבטון חוצצת בינו לבין הרחוב העמוס, מפרידה בין המציאות הרועשת החיצונית לשקט הדומם הפנימי, לשקט התעשיתי הכואב שנוצר מחוסר תעסוקה. 

גם העצים שבחצר כאילו מסתירים אותו, רומזים כאילו מתביישים הם בו. כאילו מבויישים שזהו תפקידם, לא נעים, לא טבעי, אבל מה לעשות שהמציאות האמיתית הזאת מכילה את פנימיותו. הכניסה למבנה רחוקה מהמדרכה, זה מאריך את התור ומגביר את המתח. זה מפתח מקום נוח ליצירת מתחים במתחם שנועד לספק שטח לתורים ארוכים שיכולים להתפתל להם בין כלי הרכב של עובדי הלשכה שחונים גם הם לפני הכניסה. קופסאות פח, מזגנים ישנים בולטים מכל חדר, מעל לכל שולחן, מעל הכסא והמחשב של כל כל עובד לשכה, של כל מחתים. חדרים אלו מאוד מקוררים, לעומתם, האטמוספרה בחללים שנועדו לממתינים – במדרגות ובנפחי ההמתנה – מאוד חמה, הן בטמפרטורה והן באווירה. 
 

צילומים: יוסי מטלון

כולי תקווה כי במשכן החדש של שירותי התעסוקה, היכן שהוא יהיה, עובדי הלשכה יחפשו וימצאו פתרונות חדשים, פתרונות יצירתיים ואמיתיים לכל דורשי העבודה. אולי שם, בנפחים החדשים שנועדו לשרת את האנשים המתיצבים, הם ימצאו פתרונות מעשיים לתעסוקה, תשובות תכליתיות ארוכות טווח, פתרונות שיתנו בטחון לטווח רחוק, לפחות עד לפעם הבאה שמשרדי הלשכה יעברו דירה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יאני  ביום יוני 28, 2005 בשעה 11:03 am

    נמצא ברחוב מנחם בגין (דרך פ"ת), בבניין ענק של משרדי ממשלה שכולל את שירות התעסוקה.

    המשכן החדש חדיש יותר, ממוחשב יותר, יעיל יותר, ידידותי יותר לחותם. אבל אם מדברים על הצעות עבודה – הן עדיין סמליות עד אפסיות. כי זה דבר שקשור במדיניות ולא בבית.

  • יוסי  ביום יוני 28, 2005 בשעה 12:04 pm

    ואני לתומי חשבתי, משנה מקום משנה מדיניות.
    כנראה שרק תנאי העבודה של עובדי הלשכה השתנו.
    טוב שהאווירה השתנתה, ידידותית לחותם וגם למחתים. חבל שאין להם הצעות קונקרטיות.

  • גרי אפשטיין  ביום יוני 28, 2005 בשעה 7:30 pm

    יהודי לא מפנה יהודי!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: