החיים מעל הכביש

 

בניה מעל לכביש, אם זה עבור משרדים או מגורים, יכולה לעורר רגשות מעורבים. איך זה לעבוד או לחיות בתוך גשר-בנין? איך זה לתפקד בחלל שנמצא מעל לכביש? האם זה מרתק? מדהים? או מעורר פחד וחרדה? יציב או לא? כשחושבים על זה, זה קצת מוזר ובלתי מוכר. כשמתפקדים שם ומרוכזים בעשיה בלבד, לא מבחינים ולא מפנימים את המרחק מהרצפה שעליה עומדים ועד מפלס הכביש שנמצא למטה. רגשות אלו לא הפריעו לאדריכלי ברצלונה לבנות מעל לכביש, מעל פס אספלט שעליו נעות מכוניות, לבנות גשר שמכיל בתוכו חללים שימושיים למטרות סטטיות. מחלקו התחתון של הגוף היציב מתחילה הדינאמיות לעורר את הרחוב הפעיל. שם הכול זז ונע, שם יש מקום למכוניות ולהולכי הרגל. המכונית, המכונה הזו זזה מתחת לחללים קשיחים ויציבים, היא כאילו שטה לה על נהר זורם, נהר של תנועה וזיהום.
 

מה היא ההרגשה שם לאור היום וכיצד חשים שם בחושך של הלילה? מה נותנת לנו ההרגשה לחיות בחלל, במקום, לחיות אולי על מקום שמתחתיו יש תנועה קבועה ואין אלמנטים ארכיטקטוניים שתומכים בו? מי רוצה לגדל ילדים כאשר מתחתיך יש ריקנות סטטית שאינה מחזיקה את המקום שבו אתה נמצא?  לא רק שאין תמיכה שם למטה, יש שם פעילות אינסופית של מכונות זזות. האם זה יוצר אדם בטוח, יציב יותר או אדם שיכול לקבל שינויים ללא היסוס או פחד? האם זה יוצר מתח אינסופי באישיותו של זה שמעביר את חייו מעל לכביש, או יוצר אנשים שמאמינים בבטחון כי הטכנולוגיה שמחזיקה ותומכת בהם לא תאכזב אותם? והרי כולם רוצים להיות קשורים לאדמה, גם אלו שחיים במגדלים שמחים מאוד לדעת שהעמודים שבתוך דירתם מגיעים בסופו של דבר לאיזה יסוד בטוח שנמצא ישירות מתחת לדירתם, מתחת למפלס הקרקע. אז מה היא ההרגשה?

 

אין ספק שהבניה הזאת מוסיפה הרבה שטחים למקום שבו השטח חסר או יקר מאוד. אין לי ספק שזה עושה משהו לנוהג ברכב שעובר מתחת לגשרים "חיים" מסוג זה. אני בטוח שהאופי של הצומת משתנה מאוד. אין זו עוד הצטלבות פשוטה, כבישים רגילים, יש כאן המשכיות של חללים שמיצרים חזות אורבאנית אחרת. חללים שגורמים לעיר להצטלם ולהירשם אחרת, לחיות ולהיות אחרת. יש כאן אולי הדגשה של רחוב אחד לעומת "רדוקציה" של רחוב אחר. יש כאן אולי יצירה או דקלרציה הרוצה להבהיר לכולם איזה רחוב או שדרה חשובים יותר, להראות לכולם מי במקום הראשון. הרחוב הנחצה על ידי גשר מגורים או גשר המכיל מאגר משרדים, נראה אולי נחות יותר, מישני לעומת הרחוב או השדרה שלא נחצים ובכך מודגשת חשיבותם וההמשכיות שלהם. כאן המתכנן יוצר היררכיה. הרחוב החסום, חוסם את עצמו הן מהיבטים וויזואליים והן מהיבטים אקלימים. הוא רחוב נעול, גם הסוף הדמיוני וגם ההתחלה שהיא למעשה לא התחלה, מופיעים בכל צומת. ההתחלה והסוף האמיתיים לא נראים כמו ברחוב פתוח והמשכי.
 

צילומים: יוסי מטלון

מגורים מעל מקום שמייצר זיהום כמו רעש ועשן, לא יכול להביא אליו בעלי ממון. אלו האחרונים, ירכשו משהו שיש לו המשכיות אנכית ולא יעבירו את חייהם במקום מרחף ולא קבוע, מקום שלא יורד ליסודות. דווקא חסרי הממון, אלו שחווים את חייהם על הקרקע, עקב בעיות קיומיות, דווקא הם חיים כאילו מרחפים הם, מעל לעם. אלו, שחשבונות הבנק שלהם מנופחים עד להתפוצצות, וחיים בלי קשר למציאות, חיים בנפחים שקשורים פיזית לקרקע, למציאות המיתולוגית, למרכז כדור הארץ. החלשים שאין להם הרבה ברירות או אפשרויות עקב אי יציבות כלכלית, חיים בנפחים בלתי יציבים, מעל הרחוב הסואן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: