ארכיון יומי: מאי 21, 2005

מעון לסטודנטים ברחובות

בפינת הרחובות הנשיא הראשון והרצל בעיר רחובות עומד לו בניין נמוך שמתנשא לגובה של 4 קומות בלבד, מעון לסטודנטים ע"ש צ'רלס קלור. לא ידוע לי שם האדריכל או השנה המדויקת שבה הוקם המבנה. זהו בית לסטודנטים שלומדים במכון וויצמן. 
 
בחזית המבנה הנמוך הפונה לרחוב הנשיא הראשון אפשר לראות בברור את החלוקה לקומות וכיצד כל קומה מחולקת לחדרים, זוהי למעשה השתקפות חיצונית למה שקורה פנימה. החשיפה הקונסטרוקטיבית מאפשרת להולך הרגל "לקרוא" את המקום ולתרגם את הפנימיות שלו. החדרים, או יחידות הדיור הצנועות מאפשרות לסטודנטים הצמאים לידע, לגור במקום הקרוב למוסד שבו הם לומדים.
 
חזית המבנה מחולקת בצורה חזרתית על ידי הבטון ה"ברוטאליסטי" החשוף. כמו בטבע, האלמנטים פה חוזרים ומשכפלים את עצמם. חלוקה זו מושגת ומודגשת על ידי האלמנטים הקונסטרוקטיביים הבולטים מנפח המבנה ולמעשה יוצרים גם את המרפסות החינניות. הקונסטרוקציה המחוספסת יוצרת למעשה את אופי המבנה ומונעת ממנו להיות קופסת בטון אנונימית.
 
בין בליטות הבטון המצולקות אפשר לראות כי חומר הגמר החיצוני של המרפסות הוא עץ, העץ נותן למבנה את הרגשת החום, הרגשה שהבית הזה הוא באמת בית, מעון לסטודנטים. העיצוב חייב היה לספק ולהדגיש את ההרגשה הזאת, התכנון חייב היה לחמם את האווירה והרגשה זו הייתה צריכה להיקלט, להיות מופנמת ומורגשת על ידי הסטודנטים למען איכות חייהם, זהו ביתם כעת. גם הצמחייה במפלס הקרקע מעלה את "הטמפרטורה" הקרירה של המבנה.
 
השילוב של שני חומרים קוטביים באופיים מדגיש את האיכות של כל חומר בנפרד וביחד. קומת הקרקע מקבלת טיפול שונה, קורות ועמודי הבטון החשוף הקרים, לא מודגשים כמו בקומה השנייה והשלישית. בקומה הרביעית חסר חיפוי העץ החיצוני שמוסיף את כל האנושיות החמה שיש במבנה הזה.

 

 
 
 
 
 
 

צילום: יוסי מטלון

לממושה.
 

ספרים רבותי, ספרים!

 

התערוכה "יופי של ספר" שמוצגת במוזיאון ישראל לכבוד שנתו ה-40, גורמת לך לרצות לקרוא ספרים, לאסוף ספרים, להיות מוקף בספרים. ספרים בגדלים וצבעים שונים, ספרים כתובים בשפות שונות, ספרים עשויים מחומרים שונים. יש שם ספרים המכילים נושאים שונים והמודפסים בשיטות הדפסה שונות. כל אלו ועוד הם הנושאים המוצגים בהרחבה בתערוכה זו.
 
תערוכה זו מזמינה את כולם, צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, להביט ביופי של הספר. כאן כולם מוזמנים להתבונן בכריכה של הספר, במעטפה של הספר, בחלקו הוויזואלי החיצוני והפנימי. את תוכנו אפשר לקרוא במקום אחר, קצת יותר אינטימי, מקום דומה למקום שבו הספר נכתב.
 
חלק מהספרים הם יצירות אומנות לכל דבר. הם נוצרו על ידי פסלים, ציירים, צלמים, אמני הסביבה ואמני מדיה. חלקם ספרים נדירים, חלקם מעוצבים בצורות שונות, בגדלים שונים. חלקם דו-מימדיים ויש כאלו שהם תלת-מימדיים.
 
הספרים משחררים את הדמיון, מאפשרים לרחף, לצלול, לחשוב כאילו הכל קיים או לצפות לפנטאזיה. חלקם רכים וחלקם קשים, לחלקם יש ריח ולאחרים אין, חלקם אובייקטיבים וחלקם סובייקטיבים, אלו הם הספרים. הם מלאים בעושר תרבותי, צבועים במיטב צבעי החוכמה. הכתובים  מועברים מדור לדור, הם מספרים לדורות הצעירים אמונות והבנות עתיקות. הם מעבירים משקל תרבותי, הם מעצבים תפיסת חיים. יש כאלו שמספרים את סיפור חיינו הבוגרים וכאלו שנוגעים בשנות חיינו הראשונות. חלקם מספרים סיפורים אמיתיים וחלקם רוקמים סיפורים בדיוניים. ספרים רבים מתארים מקומות שלא ביקרנו בהם, מקומות שבלתי אפשרי לבקר, מקומות שלא קיימים. בספרים אחרים מתוארים מקומות שכף רגלו של כל אחד מאיתנו דרכה שם. על דפי הנייר מודפסות תיאוריות והשקפות שעשויות לשנות את חיינו. רבים מאיתנו שינו את חייהם בעקבות ספר זה או אחר. הם הופכים לחלק מאיתנו, מקבלים יחס ומקום של כבוד בליבנו ומוחנו.

 

 

צילומים: יוסי מטלון