ארכיון חודשי: אפריל 2005

New York על שולחנו של האמן Santiago Calatrava

 

למרות ההצלחות בכל העולם, ההתחלה בניו יורק הייתה איטית מסורבלת ומתסכלת. עכשיו הוא כובש את מנהטן. לאדריכל הספרדי Santiago Calatrava, יש כעת שני פרוייקטים מאוד בולטים במנהטן. אבל זה לא התחיל פשוט כל כך. עוד בשנת 1992 הוא תכנן את  ההתרחבות של הכנסייה השנייה בגודלה בעולם, כנסיית  The Cathedral Church of St. John the Divine. בגין קשיים כלכליים הפרוייקט הופסק. בשנת 1988 הוא השתתף במכרז להרחבה של תחנת הרכבת התחתית במנהטן, Pennsylvania Station. גם כאן הפרויקט לא מומש – קבוצתו לא זכתה במכרז. 
 

 אדריכל Santiago Calatrava צילום: Don Hogan Charles/The New York Times

עכשיו הוא נמצא בעיר הזאת, הוא נשאר בניו יורק, העיר ניו יורק הפכה בינתיים לביתו. האדריכל סנטיאגו קלאטרווה, ששולט בשפות רבות מנהל מניו יורק גם את משרדיו שבספרד ובשוויץ. את המשרד בפאריס הוא סגר. אחרי שנים רבות  בציריך ובפאריס, ניו יורק הפכה לבית חם עבורו ועבור משפחתו. ניו יורק, "העיר של זמננו" כפי שהוא מכנה אותה, קיבלה אותו באהדה.
 

 

"ניו יורק לא צריכה אותי, אני צריך את ניו יורק" אמר קלאטרווה בראיון לניו יורק טיימס. גם כאן נותנים לו את הפודיום בכדי שיוכל לומר את דברו, להציג את עוצמתו ותעוזתו. כעת הוא מתכנן מגדל מגורים ב- South Street.  מגדל זה המורכב מ-12 קופסאות זכוכית קופצות, תלויות בדרוג, יביט לעבר ה- East River, ברוקלין וקווינס.  זהו מגדל היי-טקי כאשר האלמנט העיקרי מדלג מצד לצד, משכפל את עצמו. האלמנטים החזרתיים התלויים יוצרים הרגשה של אי-יציבות, הרגשה של תנועה ותזוזה. גרעין המגדל, אליו נקשרות, מחוברות כל הקופסאות, מכיל מדרגות, מעליות וחדר טכני. בכל קוביה יהיו 4 קומות של מגורים. המגדל עומד על בסיס, מבנה שיכיל שטחים לפעילויות תרבותיות, גובהו של הבסיס מגיע ל-90 רגל. מעל הבסיס יוקם המגדל למגורים. ביחד, גובה הפרויקט יהיה בסביבות 835 רגל.  גם את תחנת הרכבת התחתית החדשה שנבנית ליד מתחם התאומים שנהרס באירוע הטרגי, ב-9/11 , תכנן ועיצב קלאטרווה ושותפיו.
 
בכל ארה"ב ובאירופה מכירים בכישוריו של קלאטרווה. הוא קיבל את הפרס היוקרתי המוענק מידי שנה על ידי ארגון האדריכלים בארה"ב,The American Institute of Architects. ב- Milwaukee, Wisconsin הוא תכנן את The Milwaukee Art Museum. הוא תכנן גם את Atlanta Symphony Center. גשריו נמצאים בכל מדינה, כולל אצלנו בפתח-תקווה (ראה קישור למטה), ואולי גם בירושלים. 
 

מגדל מגורים על South Street במנהטן. הדמיה: Santiago Calatrava S.A.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרויקט המגורים במנהטן נראה במבט ראשון לא מהפשוטים שבהם. היזם של מגדל המגורים במנהטן חשש בתחילה מהצעותיו של קלאטרווה. Frank J. Sciame  שהעסיק אותו בתחילה בעיצוב ושיפוץ ביתו הפרטי, שנמצא בצדו הצפון מערבי של האי מנהטן, צפה בהתקדמות המהירה של תכנון מגדל המגורים החדש שלו, מגדל שהלך והתפתח תחת שרביטו של האדריכל, האומן, סנטיאגו קלאטרווה. עיצוביו השונים והייחודיים של קלאטרווה קיבלו גם פה במה, ביטוי מרכזי. פיסוליו ועבודות האמנות של האדריכל המוכשר הזה מצאו אדמה פורייה במחוז לא פשוט, בלתי מתפשר, במנהטן.
 
עוד לפני עשרים שנה קלאטרווה התעסק עם קוביות, הוא פיסל וצייר אותן. בעת תכנון מגדל מגורים הוא חזר שוב לקוביות מהעבר והציג חלופות רבות לתכנון המתפתח של המבנה. כישוריו ההנדסיים של קלאטרווה הרגיעו קצת את היזם שחשש מאוד בהתחלה. הוא חשש מתכנון בלתי יציב, לא מעשי או יקר מאוד. לאחר שגרעין הבניין תוכנן וקיבל משמעות ויציבות אדריכלית, לאחר שכולם שוכנעו כי האנכיות הזו יציבה, היה ברור לכל כי המגדל יהיה איכותי וכלכלי. מצד אחד, קלאטרווה האדריכל והמהנדס, יצר "כתובת", מגדל מרשים, ייחודי ושונה באופיו מהמקובל בקונטקסט של ניו יורק ומצד שני נראה כי המגדל הזה יהיה חי, נושם ואנרגטי.
 


הדמיה: Santiago Calatrava S.A

קלאטרווה אמר כי "אדריכלות היא הגדולה שבאומניות". לפי דעתו,  האדריכלות מכילה מוזיקה, ציור ופיסול. "לא הייתי יכול להיות אדריכל מבלי לעשות את הדברים האלה", אמר בראיון לטיימס הניו יורקי. "ציור זה משהו מאוד אישי, פיסול זו אומנות מאוד אינטימית". הוא הזכיר לקוראים.  מידי יום הוא מפסל ומצייר כמה שעות, כמה זמן שמאפשרים לו. לדבריו זה חלק בלתי נפרד מהעבודה, חלק שבלעדיו העיצוב היה בלתי אפשרי.

חוץ מקלאטרווה, היכן הדרך, הכוון, השביל או המסלול האומנותי של שאר המעצבים?  איפה התהליך היסודי, היכן החקירה המעמיקה שצריכים לעשות האדריכלים של היום שמתכננים עבור המחר? כיצד והיכן האומנות שלהם משתלבת  ומשפיעה על המבנים  שהם יוצרים עבורנו ועבור הסביבה שלנו?

כאן יש אדריכל אמיץ שמאמין בדרכו, ויזם אמיץ שנותן את האפשרות. ברור לכולנו כי המוזיקה, הציור והפיסול מובילים את תהליך התכנון האיכותי והמבריק, בעזרת האומנות אפשר ליצור את האומנות הגדולה ביותר, המורכבת ביותר והמשמעותית ביותר – אדריכלות.

 

 

 

Santiago Calatrava בפתח-תקווה:

http://www.notes.co.il/yossi/9203.asp

האתר של קלאטרווה:

http://www.calatrava.com


"תגובה ציונית הולמת"

היום ב"הארץ" פורסמה הכתבה: "תגובה ציונית הולמת" מאת אסתר זנדברג. הכתבה מתמקדת בעבודות התכנון של האדריכל סעדיה מנדל. הוא אומר "אני קרוב בדעותי לצבי הנדל ואפי איתם".  הוא היה מהמתכננים הראשונים של ההתנחלויות בשטחים מיד אחרי מלחמת ששת הימים. הוא תכנן בגוש קטיף, ברובע היהודי במזרח ירושלים, שכונת אברהם אבינו בקסבה של חברון ו"עיר דוד" בסילואן במזרח ירושלים, "מהקשים במוקדי הסכסוך הישראלי-פלשתיני, אזור הדמדומים שבין כיבוש, לאומנות ומשיחיות", כותבת גברת זנדברג.

סעדיה מנדל, לשעבר ראש המחלקה לאדריכלות במכללת יהודה ושומרון באריאל,  מוסיף ואומר בכתבה שמתרכזת בתכנון ההתנחלויות, בתכנית ההתנתקות ומציאת מקום חלופי לאנשי גוש קטיף, כי לדעתו, "אין ארכיטקטורה בלי פוליטיקה", ועוד הוא אומר, "אין ספק שאני, כמו להבדיל אלברט שפאר, האדריכל של היטלר, שותף מלא לאידיאולוגיה".  קשה.  עוד מסביר לנו האדריכל  מנדל, "הממשלה, שלי ושלך, החליטה לעשות לערבים 'נה באוזן' .

כשהוא משוחח עם אסתר זנדברג, מוסיף האדריכל מנדל : "אני ואת יודעים שהציונות היא תנועה אגרסיווית ואלימה. אבל בניגוד לך, אני  'ע ב ר ת י   ט י פ ו ל '  ואני כבר לא מתבייש בזה. את כן. היות שכך, אין לי שום בעיה להזדהות עם פעולות אגרסיוויות ואלימות של המדינה. לכן גם השתתפתי בפרויקטים שלדעתך זאת עבודה בשטח כבוש". תוקפנות ממשלתית, אגרסיוויות כשיטה והשתלטות אלימה כאידיאולוגיה.

שווה קריאה!

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=568241

התחלה של משהו חדש

כל הרס, כל סוף הוא הזדמנות להתחלה חדשה, לבריאה חדשה, למשהו חדש ואחר.

 

יום ראשון…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום שני…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום שלישי…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום רביעי…

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יום חמישי…

צילומים: יוסי מטלון

מחזור "קונטיינרים" (מכולות) למגורים ועוד

הביטו לעבר המגרשים המלאים במכולות, ב"קונטיינרים" ישנים. הביטו במגרשים הנמצאים ליד נמלי הים ועליהם נאספים קופסאות מתכת חלודות באורך של 10 ו-20 רגל. קונטיינרים מחלידים, קופסאות עזובות, תיבות שנרקבות. אפשר להפוך את הגופים הדוממים הללו לגופים חיים, לקטליזאטור לחיים.
 
התכת החומר ומחזורו לא יוצר רווח כלכלי, רק הקלה על הסביבה העמוסה בזבל. הטיפול בהתכה יקר וממושך. לכן הקונטיינרים ששימשו להובלת סחורות מיבשת ליבשת על גבי אוניות משא, הופכים לגופים מתים רקובים.
 

אנשי איכות הסביבה, אדריכלים אידיאולוגיים ויזמים אייכפתיים יכולים ליצור כאן אתגר אדריכלי – חברתי. אפשר להפוך את התיבות הנטושות לבתי ספר, בתי דירות, משרדים וחללים לעסקים קטנים. אפשר לעשות שימוש חוזר בקונטיינרים, אפשר וכדאי למקסם את ערכם. באנגליה, ב- Trinity Buoy Wharf,  יצרו חללים למשרדים, ב-Tower Hamlets College בנו כיתות  לימוד ופארק תעשיה נבנה ב-Leaside.
 
האדריכל הבריטי Nicholas Lacey ביחד עם חברת ContainerSpace Ltd, יוזמים פרויקטים מסקרנים שהופכים עזובה והזנחה לגוף חי ומתפתח. ב- City of Rochester, יבנה מבנה בן 3 עד 4 קומות והוא יכיל בתוכו דירות בנות 2 חדרים. גגו יהיה גג ירוק שידגיש את התכנון האקולוגי. המבנה יחופה בעץ בכדי שישתלב בסביבה החדשה שלו ויצור הרמוניה "חומרית" עם הסביבה הקיימת .
 

הרעיון של פרא-פבריקציה מאפשר בניה מהירה וגמישה. על ידי שימוש חוזר בקונטיינרים הם מציעים למעשה חלופה הגיונית לבניה הקונבנציונאלית. בתחילה, המיכלים מועברים לבתי מלאכה ושם מחדשים ומעדכנים אותם לשימוש החדש. הם עוברים עדכון וטיפול תרמי ואקוסטי בכדי ליצור נוחות סביבתית פנימית לדיירים החדשים שיאכלסו אותם. מתאימים אותם לחוקי התכנון והבניה בכדי שיהיו חוקיים ומקום בטוח לפרט ולכלל. דלתות, חלונות, מטבחים, שרותים ומערכות חשמל ותקשורת  מותקנים בקונטיינרים עוד בבתי המלאכה המרוחקים ממקום הפרוייקט. לאחר מכן הם מועברים לשטח ובתוך ימים מחברים אותם לשירותים עירוניים כמו: חשמל, מים וביוב. התכנון צריך להיות מדויק עד לפרט האחרון. תכנון מקדים איכותי הופך את תהליך המיקום והחיבור בשטח לתהליך מהיר וממוקד.
 
מחזור נכון של מכולות יכול להפוך סיפור עצוב להתחלה חדשה של משפחה שמחה. מחזור נכון יכול להפוך סביבה מוזנחת ומלוכלכת למקום וויטאלי ומתפתח. מחזור נכון שומר על הקיים הטבעי ויוצר טבע בריא חדש לידו.

לינק לכתבה:

http://www.themovechannel.com/sitefeatures/viewpoints/ecological11.asp

Torre Agbar – מגדל גדול בברצלונה

 

צילומים: יוסי מטלון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

התפרצות של מבנים טריים באופיים ופיתוח אזורים "מתים" מתרחש בעיר הקתאלונית, ברצלונה. אחרי הסתלקותו בשנת 1975 של הדיקטאטור הספרדי, הגנרל פרנקו, התחילה פריחה צבעונית בספרד ובעיר ברצלונה בפרט. לקראת המשחקים האולימפיים שהתקיימו בשנת 1992 המשיכה הצמיחה שצברה מהירות גבוהה יותר. בשנים האחרונות, אנו חוזים בגל חדש של אדריכלות מונמונטאלית, אדריכלות רעננה, אדריכלות מעיזה שלוקחת גם סיכונים וכובשת את השטחים הפתוחים בפריפריה של העיר הנמצאת על חופו של הים התיכון.
 
גורד השחקים הנועז "Torre Agbar" , שמתחרה בגובהו, בשני המלונות הגבוהים לאורך החוף, שינה את קו הרקיע של העיר. זהו מבנה מרשים ומפתיע. זה מבנה שנראה כמו משחק ילדים, כמו צעצוע היי-טקי, כמו הפתעה צבעונית, כמו משהו לא רציני – הוא מאוד רציני. מגדל בעל נוכחות גבוהה שתוכנן על ידי האדריכל הצרפתי, Jean Nouvel, וממוקם בקצה של Avinguda Diagonal, ממש לי המלון החדש והמרשים, Barcelona Diagonal Hotel. האדריכל טוען כי האינספירציה לגיאומטריה של המגדל הופיע בעיני רוחו כאשר ביקר ב-Montserrat וראה שם את הצורה והגיאומטריה של המקום.
 
המבנה ששטחו 39000 מ"ר, מחיר הקמתו מוערך ב-133 מליון יורו, מכיל 34 רצפות מעל 4 מפלסים תת-קרקעיים. המגדל מתנשא לגובה של 144 מטרים. קירות החוץ העשויים מבטון, הגרעין העשוי מבטון ומעטפת הבניין הקלה, העשויה מלוחות של אלומיניום קל וזכוכית שקופה, קלת משקל, יוצרים ביחד ניגוד מעניין. תבניות הבטון הועלו מקומה לקומה בשיטה מיוחדת 4400 . החלונות יוצרים פרופורציה רנדומאלית מרהיבה בקיר החיצוני המחופה ב-16000 מ"ר של לוחות אלומיניום צבעוניים. קיר זה מחופה במערכת הצללה מזכוכית מיוחדת המווסתת את קרני השמש ומטפלת ברוחות  שמסביב. אלפי הפנלים מזכוכית, בגודל 120 ס"מ רוחב ו-30 ס"מ גובה, מקיפים את המגדל המעוגל.  פנלים אלו יעבדו כגופי הצללה וגם יטפלו ברוחות הגורמות רעש מסביב למבנה.
 
בחלקו הפנימי של המבנה יש צילינדר שממוקם בצורה אסימטרית יחסית לקירות הבטון החיצוניים. גרעין זה מכיל בתוכו את מערכות התנועה הוורטיקאליות הכוללות מדרגות ו-6 מעליות. החל מהקומה ה-25 מערכת אלומיניום קונסטרוקטיבית,  עצמאית, עולה כלפי מעלה ויוצרת את חלקו העליון של המבנה שהולך ונעשה צר יותר ככל שהוא גבוה יותר. הכניסה לחניון המגדל וגם הכניסה הראשית למבנה מוגנות על ידי גגון הרץ במפלסים שונים, יוצא, צומח ממפלס האדמה, מקיף חלק מחזית המבנה עד שמגיע למפלס הדלת הראשית שנמצאת בכניסה למגדל הצבעוני.
 
בתחילה, המבנה הייחודי הזה יצר גופי התנגדות אנושיים שהמליצו לא להקים מבנה "מוזר" כזה. השמרנות רצתה לנצח גם כאן. אבל, כמו במגדל אייפל שבפאריס, שרבים לא אהבו אותו בתחילה, ולבסוף הוא הפך למבנה בעל חשיבות עליונה ואהוד על כולם, כך גם המגדל הזה שיצר תחילה התנגדות קולקטיבית, אבל נראה כי התרגלו אליו, ויש אפילו הטוענים כי הוא מתחיל להיות אהוב, כבן נטוש שחידש קישר עם משפחתו.
 
המגדל שיהיה מעונה החדש של  Barcelona water company  נראה מרחוק כמו טיל לפני המראה, כמו מסה של נוזל או כמו פיקסלים המרכיבים את התמונה הדיגיטאלית. המפגש בין המבנה והקרקע אינו רגיל. מסביב למבנה הוקמה תעלה, "חצר אנגלית", שקע שנותן הרגשה כאילו המבנה, או הטיל ממריא לשחקים, יוצא ממעמקי האדמה.
 
למרות הכבדות הקונסטרוקטיבית של המבנה אנו מקבלים בנין "קל". מגדל בתנועה, מגדל ערני ונושם שרוצה לגעת בגבוה יותר. הדואליות החיצונית יוצרת הרגשה של תזוזה או קלות בתנועה. המבנה לא מנמנם, לא ישן, לא מחובר לעד, לצבתות ההיסטוריה. יש הרגשה שהוא ניתן להזזה, כאילו אפשר לקחת אותו ולמקמו לזמן מה במקום אחר – שגם האחרים יתאהבו בו. אין ספק כי אומץ ארכיטקטוני  ומחשבה בלתי קונבנציונאלית יוצרת גופים מגרים, מבנים חדשים שמזריקים רעננות למרחב האורבאני השמרני.
 
 
 
 

צילומים: יוסי מטלון

גרעין המגדל והקירות החיצוניים העשויים מבטון . (Photo: PERI GmbH)