ארכיון יומי: מרץ 12, 2005

מגדל המוזיאון או מגדל המשפט?

ברחובות ברקוביץ' ורבקה זיו בתל אביב, מאחורי מוזיאון תל אביב וממול לבית המשפט הוקם בניין משרדים גבוה, 23 קומות המתנשאות לגובה של 89 מטרים. אלומיניום וזכוכית הם עיקר מרכיבי חזיתות המגדל, שחור בצבעו ובולט מאוד בנוכחותו. כאן נבנו 21,000 מ"ר בעלות של 95 מליון דולר. בגדה הצפונית, הגדה שמפיצה מידע, בציר מקביל לגדה זו של שדרות שאול המלך הוקם מבנה גבוה שמשקיף בעוצמה לעבר הגדה הנעולה, הגדה שאוגרת מידע, הגדה הדרומית של אותה שדרה.

מגדל המוזיאון והגשר המוביל לרחבת              בית המשפט, צילום: יוסי מטלון

הנפח השחור הדומיננטי והאלגנטי, שבולט מאוד לאור היום ולבטח יתמוסס לו בחושך של הלילה, מחובר בגשר אסימטרי לרחבה שלפני בית המשפט והמוזיאון. בניית מנהרה תת-קרקעית היתה יוצרת סיבוכים מערכתיים רבים. למגדל יש כובע, כותרת, ראש צפוף בעמודים. כובע זה מסתיר משהו. הבניין לא רוצה שנראה את המערכות שבראשו. הוא משאיר פתחים אנכיים להשביע אולי את דחף המציצנות של מישהו.

בסיס המבנה עשוי מזכוכית וממסגרות דמוי שערים מודגשים בצבע בהיר יותר. שערים אלו  עוטפים את חלקי המבנה התחתונים ומנסים להתייחס בגובה שלהם למבנים שכנים. מעל לשערים ממוקמים חלונות צפופים צרים המשקיפים בזהירות לעבר הרחוב הרועש. חלונות אלו ביחד עם "השערים" מייצרים בסיס  איתן, בסיס יציב לבניין. יש לו, למבנה, סוף והתחלה. גובהו מוגדר היטב, הוא לא משהוא אינסופי. נפח הבניין עולה בעקביות ממפלס הרחוב עד לגג המבנה למעט פרפורציה עקבית, שיטתית שמחוררת את המבנה בכל קומה בצורה איכותית ופשוטה. למתבונן המבנה נראה מאוד קופסתי ומוכר.

צבעו החזק אך הקלאסי של המבנה, מבדל אותו מהסביבה שלו ומהמבנים שסביבו, הוא מושך אליו מבטים רבים. אם היו מוסיפים נסיגות או בליטות נוספות הן היו ממעיטות מכוחו הוויזואלי. באופן כללי, נסיגות ובליטות ממישור המבנה, מוסיפות לכל בנין דרמה ועניין. כאן, נסיגות ובליטות בצבעים שונים היו ממעיטים מאופיו המונומנטלי של גוף זה. לכן, כוח המבנה טמון בפשטותו. איכות המבנה תבדק, כמו בכל מבנה, לאורך ציר הזמן. בכדי לשמור על איכותו ובגין צבעו הכהה, רק טיפול נאות ותחזוקה ראויה של המעטפת החיצונית ישמור על אופי המגדל למשך שנים רבות.

בלילה המגדל יעבוד באופן שונה. האם הזכוכית תאפשר להולכי הרגל שמבחוץ לראות את תנועות האדם בתוך המבנה או את הריהוט  הפנימי שבתוכו? האם המבנה שקוף ומאפשר שקיפות פיזית ואולי גם אידיאולוגית? בנין שלא מאפשר להולך הרגל להביט פנימה, לתוכו, יוצר מבנה אטום, חסר פעילות אולי אפילו מת. גם ביום רצוי לראות את לב המבנה, את אשר נעשה בתוכו. מבנה נעול הוא מבנה חסר פעילות ומבחינת הרחוב הוא כ"אבן שאין לה הופכין". איכות הזכוכית מייצרת את השקיפות המבוקשת.

צילום יוסי מטלון

למגדל יש עוצמה וויזואלית ועוצמה השולטת בכל המרחב הקרוב, דומה לכוח שיפוטי המכריע מחלוקות. יש לו חוזק הניתן במערכת שילטונית למוסדות שילטוניים. המגדל לא מעורר מחשבה או מגרה את הדמיון – הוא ברור למתבונן. הוא לא מכיל חידה או שאלה – הוא פתור. הוא לא מפתיע או יוצר חוסר יציבות – הוא מונח, יושב ביציבות. חזותו החיצונית משקפת שלטון ולא מקום לשינויים תכופים, למחשבה אלטרנטיבית, למימוש חלום, פנטאזיה או גיבוש מחשבה אוטופית. מגדל המשפט מגמד כל מה שנמצא לידו. בית שלום-עליכם נראה כמו קיוסק בשדרות רוטשילד, בית המשפט, למרות איכותו, נראה משני, נראה כמו מבנה שכונתי, עני. מוזיאון תל אביב לא מביט לכיוונו של המגדל, מתבייש, קטן הוא וחסר כל עוצמה או כוח ראוי.

צילום: יוסי מטלון

הגשר שמחבר בין המגדל לרחבת בית המשפט, קצת מאולץ, נכפה על המרחב, אבל בכל זאת מדלג לו בקלילות מעל לרחוב ומתחבר לרחבה גדולה. גשר זה מוסיף למשתמשי המבנה דרך גישה יעילה וממוקדת למבנים השכנים. עדיין לא נראים חומרי הגמר של הגשר, האם שקופים הם? האם טבעיים הם? האם עורכי הדין שיאכלסו את "מגדל המוזיאון"  או ראוי יותר, מגדל המשפט, יצעדו על זכוכית שקופה, אבן יקרה, עץ טבעי או פח זול, בדרכם להכרעת הדין? אבל כבר עכשיו ברור לכל,  ברור מאוד כי רכישה או השכרת משרד במגדל השחור, יכולה להיות  החלטה מאוד חיובית מבחינתם. זוהי אולי  "כתובת" מוצלחת למשרד מצליח, או אולי "לוגו" מצליח שיעבוד טוב לחברה שרוצה להצליח.