האם התיאטרון הזה של פרנק גרי?

 

אתמול פורסם בניו יורק טיימס כי בעוד שנתיים נראה את המבנה הראשון של האדריכל פרנק גרי בברוקלין, ניו יורק. על מה שהיום משמש כמגרש חניה, בסכום של 38 מליון דולר יוקם תיאטרון מזכוכית ופלדת אל-חלד שתוכנן במשותף על ידי האדריכלים Hugh Hardy  ו-Frank Gehry.  מעבר לאקדמיה למוזיקה ב-Fort Greene  יוקם מבנה פתוח, מרגש ובעל איכויות רבות, בניין זה יהיה מבנה "עוגן" תרבותי בדאון-טאון ברוקלין.
 

הדמיית התיאטרון בברוקלין

הדמייה: Advanced Media Design

לתיאטרון זה יהיו מספר גלריות צפייה וגם ריצפה מתנועעת שיכולה להיות מותאמת לקונפיגורציות שונות, בהתאם לסוג ההופעה. התיאטרון יכיל אודיטוריום ובו 299 כסאות, בית קפה, גן על הגג, ומרכז חינוך. מייסד התיאטרון הדגיש כי מעטפת הבניין מבחוץ, מסביב, תבנה מזכוכית, מחומר שקוף, וזאת בכדי להדגיש את הפתיחות והשקיפות. מעבר לקיר הזכוכית יהיו דיוקנאות גראפיים של שייקספיר שעוצבו על ידי האומן מילטון גלאזר. הקירות שיחופו על ידי לוחות מתכת יקבלו טקסטורה שונה שתחזיר השתקפויות שונות בהתאם לשינויים באור במשך היום.
 
האדריכל, Mr. Hardy  ציין כי היה שיתוף פעולה מלא בינו לבין  האדריכל Mr. Gehry. הוא המשיך וסיפר במסיבת עיתונאיים שהתקיימה ב-4 לפברואר כי לא חשוב מי עשה מה. פרנק גרי שלא השתתף במסיבת העיתונאים, ציין בשיחת טלפון עם המשתתפים כי לא היו זקוקים לו, והבניין הוא של  Hugh Hardy . מההדמיה שפורסמה נראה בברור כי ההשפעה של האדריכל פרנק גרי על אופי הבניין הייתה מינימאלית. המבנה שקוף מידי, אמיתי יותר מידי בהשוואה למבנים אחרים של גרי. יש בבניין יותר מידי קווים ישרים, השבירות נקיות והחלוקה של הגושים השונים ברורה. חסרות כאן הזעקות והקריעות, התפרצויות תלת-מיימדיות ובריחת נפחים. חסר כאן נתק והפתעה. המבנה שקט מידי, אינו שבור ומנופץ, אינו מחולק להרבה גושים גדולים, וחסרים בו תת-חלקים קטנים המוזזים או מנותקים. המרחבים הפנימיים נראים ברורים מידי, האוריינטאציה מובנת ולא מבולבלת בניגוד לתנועה ללא מוצא שיש בכל מבנה סגמנטלי/פרגמנטרי. חסרים כאן צירים ללא התחלה או סוף שקיימים בארכיטקטורה המפוזרת, המתפרצת, הנשפכת, הבלתי יציבה. תכונות פרגמנטריות מסוג זה מאפיינות את רוב המבנים שתוכננו על ידי פרנק גרי לאחרונה. תכונות אלו מאפיינות מאוד את האדריכלים הקשורים לזרם הדה-קונסטרוקטיבי. האם גרי נרגע? האם הוא מפויס, מתרצה, מנוחם?

 

תוספת קטנה להמחשה. הנה מבנה אחר, לא כל כך "רגוע" של אדריכל פרנק גרי:

 

State Center at M.I.T

צילום: אתר M.I.T

קישור לניו יורק טיימס: http://www.nytimes.com/2005/02/04/theater/newsandfeatures/04gehr.html

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • זו ש  ביום פברואר 5, 2005 בשעה 9:59 pm

    אוקיי, אז פרנק גרי לא השתתף במסיבת העיתונאים, ובתשובה לשאלות ציין כי הבניין הוא כולו של הארדי.
    האם גרי נרגע/מפויס/מנוחם, כשאלתך, או אולי יהיה יותר הגיוני להסיק שהוא מנער את חוצנו מפרוייקט שחמק מבין ידיו והוא לא השפיע עליו רבות?

  • יוסי  ביום פברואר 5, 2005 בשעה 10:10 pm

    לזו ש..: יכול להיות שאת צודקת ויכול להיות שלא.
    בעבר, אדריכלים מובילים כמו פרנק גרי נטשו,פרשו בזמן התכנון מהפרוייקט אם לא התקבלה דעתם.
    פרנק גרי פשוט יכל להוציא את עצמו מהפרוייקט הזה שנמצא בחוף המזרחי ולהישאר בחוף המערבי המוכר לו והמוכר באופיו הנינוח.
    לא חסר לו עבודה.
    גם בארץ, היו מקרים ששני אדריכלים קבלו לתכנן פרוייקט אחד. במידה ודרכו או דעתו של האחד לא התקבלה על דעת השני, אחד מהם נשבר ופרש.

  • יוסי  ביום פברואר 5, 2005 בשעה 10:20 pm

    גם את הבית הפרטי שלו, האדריכל פרנק גרי מעצב שוב בצורה מעודנת יותר.
    קישור :
    http://www.notes.co.il/yossi/9477.asp

  • אסטריונה  ביום פברואר 5, 2005 בשעה 10:45 pm

    וישנה התעדנות, והלוואי והיא תהיה גורפת ותגע גם בתוכניות של מוזיאון הסבלנות, למען עניי עירנו.

  • טלי  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 8:17 am

    הקוים הזויתיים החותכים של הבניינים האלה. לא יכלו לעשות משהו יותר רך?

  • יוסי  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 9:39 am

    מה שרואים פה זה עדין ונוח יחסית לפרויקטים קודמים של פרנק גרי.

    אין עדינות יתר בפרוק המבנה והפרדתו לחלקים רבים, למרחבים ונפחים מנותקים. זה בדיוק מה שאין באדריכלות הדה-קונסטרוקטיבית, אין שם את השקט והשלווה.

    הארכיטקטורה הזאת מייצגת את הכאב והמוות. היא מציגה, אולי, את החיים האמיתיים, המנותקים, המנופצים, הבלתי יציבים. לא הכול בחיים מעוגל, רך, נעים הליכות וקצב, לא כל החומרים שאנו רואים כל יום במבנים המוקמים לנגד עינינו, טבעיים ונעימים למגע. פלטות זכוכית או סדיני מתכת קרה אינם חומרים טבעיים, בטבע שאינו מופרע, מבוטל על ידי האדם, הכול רגוע. בטבע הסינטטי שאנו יוצרים לפעמים, המקום הוא מלאכותי, קר ומנגח.

    מאחורי כל זה עומדת האדריכלות של ליבסקינד, אייזנמן ופרנק גרי. הם מיצרים גם מתח קר, דרמה חותכת, פתאומיות, חוסר אוריינטאציה ואיבוד שיווי המשקל.

  • זו ש  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 2:28 pm

    הוא לא עבודה של פרנק גרי. את הללו ניתן לזהות בקלות, לאיש יש סגנון שלא ניתן לטעות בו ואני מתקשה להאמין שהיה נותן ידו לבניין כל כך שמרני כמו זה שהצגת למעלה (אם כי קשה לשפוט עפ"י תצלום אחד; תיאור הפנים נשמע יותר מתאים לגרי).
    וזה נכון שאת בית מגוריו הפרטי הוא ריכך, אבל זה עדיין סגנון גרי ללא עוררין. גם מפרויקטים אחרים שהוא תכנן ממש לאחרונה עולה שמדובר בניואנסים.

    זה נכון כנראה (לא ניסיתי) שבכל הנוגע לתכנון בתי מגורים, החים בבית בתכנונו עלולים להיות בעייתיים, אבל גרי ממילא מראה את גדולתו בתכנון מבני ציבור, ובאלה, האתגר שהוא מציב בפני המשתמשים הוא גדול אבל (כך נדמה לי) משתלם, ובכל אופן, האופן בו העיצוב שלו גורם לחשיבה מחדש על השימוש בחלל, ובכלל המחשבה הרבה והעמוקה העומדת מאחורי כל תכנית כזו, מעוררות השתאות, כזו מהסוג שמתעוררת אל נוכח עבודותיו של גאון.
    לחיות בתוך יצירת מופת?
    כן, יכול להיות שזה עלול לדרוש מידה מסוימת של אי נוחות. במקרה של גרי נראה לי שזה שווה את זה.

    אתה רואה בבנינים שלו קור וחדות?
    בעיני הם מאוד חיים, אני רואה בהם דרמה, והומור, ואנרגיה, וחיות גדולה. כן,
    בית יכול להיות מעוצב מחומרים מאוד "רכים" ולהיות עם זאת מאוד "חונק", בהיותו שבלוני, צפוי, אתה יודע, בתים כאלה שהמיקום של ספת הסלון תוכנן באופטימליות מול הטלויזיה.

    כשאני מביטה בעיצובים של גרי, אני מרגישה דווקא חמימות אנושית, ויחד איתה גם הרבה מקום לנשימה.

  • יוסי  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 3:10 pm

    אין ספק, כך זה נראה לפחות מהתמונות וההדמיה, שהעבודה בברוקלין לא שייכת וקשורה לפרנק גרי.
    אין ספק כי אי אפשר לבנות כל מבנה בסגנונו הרועש של גרי. "הרועש", פרושו מבנה עמוס בארועים. מבנה רועש יכול להיות מוזיאון, מוסד אקדמי, תיאטרון, סיפריה ועוד כמה שימושים. קשה לי לראות מבנה של גרי שיהיה למשל: בית חולים, מבנה מגורים ל"גיל הזהב" או בית סוהר.
    אין ספק כי גרי מפיק מפיק מבנים ייחודיים שיש בם איכויות מאוד מפתיעות, ואין ספק שיש לזה מחיר.
    מחיר כלכלי, מחיר תרבותי, מחיר חברתי.
    דפוסי התנהגות, קונטקסט אורבאני והרמוניה וויזואלית, הם כמה אלמנטים שיש להם משמעות או חוסר-משמעות כבידה במבנים של גרי.

  • טלי  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 3:29 pm

    בסגנון שתיארתם של פרנק גרי עשוי להיות פרוייקט מבורך, לא?
    בכל אופן, אני מבינה את התשובה שלך, יוסי, ברמת האמנות שבאדריכלות. ברמת החיים של בני-אדם אני לא רואה למה גם במבנים אנחנו צריכים לחוות את הניכור, האימה והקור שאנחנו חווים כתופעות בלתי-נפרדות מאורח החיים המודרני והפוסט-מודרני. יש בניינים עכשוויים שהם לא כואבים בעין ובכל זאת אומרים, או עושים, משהו חדש.
    אני חייבת להודות שעם כל סלידתי ממבני-ענק תעשייתיים, קניונים וכו'… אני ממש ממש (אני אומרת את זה קצת בחריקת-שיניים, אבל אני חייבת להודות) אוהבת את הבניינים של עזריאלי [מי האדריכל/ים, אגב?]. הם די מדהימים בעיניי. כל פעם כשאני עוברת ליד עם האוטו אני משתאה מחדש – זה מייצג את כל מה שאני שונאת, ובכל זאת. פשוט עשוי חכם.

  • טלי  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 3:37 pm

    ראיתי עכשיו את התמונה שהוספת – המבנה ה"לא רגוע" של גרי.
    מדהים. לא, לא לזה אני מתכוונת כשאני אומרת "כואב בעין". המבנים האלה מלאים הומור, בעיני, בצד האימה מהאפקט השטוח שלהם, כמו מגדל קלפים מתמוטטים.

  • יוסי  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 8:49 pm

    לטלי – גם המבנה הלא רגוע, בתמונה התחתונה, מאוד חד במורפולוגיה שלו ובחומרים המתכתיים שמוצאים שם שימוש נרחב.
    אולי מזווית הצילום הוא נראה כמו משחק, כמו מגדל קלפים, משחק קלפים שעומד להתמוטט, מהזווית של האדם שצועד על המדרכה לצד הבניין, המראה הזה לא כל כך משמח. זהו בניין לא נמוך, 9-10 קומות ולי זה נראה כמו לעבור בקניון סלעי, טבעי,(לא קניון מסחרי), ולצפות שסלעים גדולים אולי יתדרדרו למטה.

    ההומור נמצא בקונטקסט אחר. אילו המבנה היה במשחק "מונופול" זה היה אפילו מבדר, אבל כאן, נדמה לי שזה לא, וזוהי ההרגשה שהאדריכל רצה לייצר וזה כמובן לגיטימי וגם מאתגר.

    המבנה מטיל פחד, משאיר את העתיד בספק גדול, כי יש הרגשה של אי-וודאות, של התמוטטות, אפילו אם זו רק הרגשה.

    כוונת האדריכל היתה אולי לייצר אטמוספירה כזו, והוא הצליח
    וזה לבטח שונה ומיוחד לעמוד ליד מבנה כזה וגם להשתמש בו.
    התנסויות וחוויות במבנים מסוג זה תמיד שונות ממה שמוכר לנו. תמיד רצוי וראוי לנסות משהו חדש. השאלה היא, מתי, איך, היכן וכמה.

  • טלי  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 11:02 pm

    ומה עם עזריאלי?
    [מכיוון שאני ממש ממש בורה בכל התחום הזה ולא בקיאה בדקורום, אני מרשה לעצמי לשאול שאלות-הדיוט שהן אולי מזעזעות, אני לא יודעת…]

  • זו ש  ביום פברואר 6, 2005 בשעה 11:19 pm

    מצד אחד, עלי להודות, לא הייתי בצ'כיה, ספרד או מינסוטה, לא ראיתי במו עיני את הבניינים, כך שחוויית המשתמש שלי היא ממקור שני, ובכל אופן, קראתי וצפיתי בכל חומר זמין אודותיו, ואני מתרשמת שחוויית המשתמש אינה דווקא פחד וניכור.
    לדוגמא, בילבאו, מרחוק המבנה אולי יכול להיראות מתכתי ומנוכר, אבל זה איננו ברק ששל אלומיניום, זה ברק זהוב וחמים של טיטניום בגימור מיוחד (שמעבדות בשירותו של גרי טרחו עליו כמעט שנה עד שהגיעו לנוסחא המדויקת של הצבעוניות שהוא רצה), ושמחת החיים שהבניין משרה על סביבותיו די ברורה. אתה כתבת "דפוסי התנהגות, קונטקסט אורבני, הרמוניה ויזואלית, הם כמה אלמנטים שיש להם משמעות או חוסר משמעות כבדה במבנים של גרי", ואני שואלת, איך אפשר בכלל לטעון לחוסר משמעות, הלא הבניינים שלו מייצרים בדיוק חשיבה מחודשת על הנושאים הללו.
    אם חושבים למשל על הקונטקסט האורבני של בילבאו, על הצורה בה הבניין משתלב (כפי שנדרש במכרז המקורי) עם הגשר שעובר דרכו/מסביבו, בצורה בה הוא החיה מחדש את פיסת המקרקעין השוממת שעל שפת הנהר, באופן שבו חלונות שלו מגיעים ממש עד הכביש, במובן שכן, זה מפלצת חייזרית בליבה של העיר, אבל המפלצת הזו, למרות שהיא קודם כל "פרנק גרי", בהחלט מתייחסת לחבל הארץ הבסקי בו היא נמצאת, בהחלט מתייחסת אל העיר ואל הולכי הרגל, וגם במובן של מילוי תפקידה המוזיאלי, החללים של הבילבאו תובעים בחלקם התייחסות פרטנית של האמן אל מקום התצוגה של עבודותיו, זה יפהפה בעיני, בסופו של דבר המבנה הזה הוא פנינת בארוק ענקית ששובצה בחוכמה רבה במרקם העירוני, כשהיא משנה את העיר לנצח, במובן הטוב של המילה (ויש לזכור שלזאת בדיוק פיללו פרנסי העיר כשהזמינו את העבודה מגרי דוקא), והיא משתלבת בה ומתבלטת מתוכה בוזמנית, כשהיא מותירה עקבות בל יימחו בליבו של המבקר, ומטביעה את חותמה גם על האספקט של חוויית האמנות" שבהליכה למוזיאון".

    ולטלי, הרי לך דוגמאות נוספות לעבודות של גרי, שפטי בעצמך אם מדובר בניכור אורבני או דווקא בהיפך מזה

    בילבאו, כמובן
    http://www.guggenheim-bilbao.es/ingles/edificio/el_edificio.htm
    ג'ינג'ר ופרד, או "הרקדנים", בפראג:

    בניין עבור בית חולים בדאנדי (יש עוד תמונות בעמודי ההמשך)
    http://www.hughpearman.com/articles5/gehry.html
    בניין מדעי המחשב באמ.איי.טי, בוסטון (הנה מטייל שנהנה מהבניין)

    אמריקן סנטר, מבנה ציבור בפאריז
    http://www.viennaslide.com/p/0530-paris/053224.html
    מוזיאון ויטרה לעיצוב, גרמניה
    http://www.galinsky.com/buildings/vitradesign/
    פרוייקט חוויית המוזיקה בסיאטל
    http://www.cs.berkeley.edu/~sequin/ART/MICROSOFT2k/emp.html
    היכל דיסני בלוס אנג'לס
    http://www.studio-international.co.uk/studio-images/gehry/disney_hall_5b.htm
    בנייני ההנהלה בדיסנילנד
    http://archives.theconnection.org/archive/category/art/gehry2.shtml
    בניין הדג (להבדיל מפסל זכוכית שיש לו, בשם הזה), ברצלונה
    http://spain.archiseek.com/catalunya/barcelona/fish_lge.html

  • יוסי  ביום פברואר 7, 2005 בשעה 12:01 am

    תודה עבור התגובה המעשירה.
    נחמד לקרוא תגובה רצינית ובמקום! תודה גם עבור הלינקים.
    דבר קטן נוסף, הבניין בבילבאו, למרות שגם אני לא ביקרתי בו עדיין, (ממתין להזדמנות נאותה), נחשב למוצלח ביותר של גרי. הוא נחשב מוצלח גם בגלל העיצוב הפנימי שלו ובעיקר בגלל הקונטקסט שלו שאינו כמו רחוב רגיל, כמו המבנה בתמונה התחתונה. רוב המבנים של גרי, כמו רוב המוזיאונים, עומדים בדד, ללא קשר פיזי או וויזואלי.
    אדריכלות טובה נמדדת לאורך זמן. האם זאת אופנה או סגנון מוגבל בזמן?
    התשובה תלויה במבנה עצמו. אם בעשרות השנים הבאות המבקרים עדיין יהנו מנוכחותו של המבנה והמבקר היומ-יומי יתרגש כל יום מחדש אז, אז זה מבנה מוצלח.
    גורם נוסף, זה אופן תחזוקת המבנה. אם קל לתחזק אותו והוא יראה טוב, או יותר מזה, ישתבח עם הזמן אז זה מבנה מוצלח. ימים יגידו.

  • יוסי  ביום פברואר 7, 2005 בשעה 12:14 am

    עזריאלי זה סיפור אחר. פרוייקט השלום, כך היה שמו לפני שדוד עזריאלי שינה את שמו, תוכנן על ידי אדריכל ישראלי שחי בקנדה, אלי עטייה. לאחר התכנון הראשוני, עקב סיבות אישיות, הפרוייקט הועבר למשרד יסקי-סיוון.
    בפרוייקט זה יש סדר. הפרוייקט מורכב בפשטות על ידי צורות ראשוניות. בגלל המורכבות שלו וגודלו לא היה צורך להוסיף לו שכבות, חומרים ופירוטכניקה ארכיטקטונית נוספת.
    הפשטות שלו ביחד עם גודלו יוצרות הרמוניה ושקט וויזואלי. הצבעים הנייטראלים והגיאומטריה הרגילה נתפסת במהירות ולא יוצרת כאוס מורפולוגי כפי שרואים בפרוייקטים אחרים, קטנים יותר. הכל שם מאורגן ובמקום. הכל צפוי, ידוע מראש למשתמש ולא יוצר אתגרים כל שהם. אחרי הכל, כאן רוצים מאוד להקל על המשתמש, כאן רוצים שכל אדם ימצא את מבוקשו ואולי יפתח גם את כיסו. אפשר להכנס כאן לתאוריות השיווק בקניון. בכל מקרה, פרויקט זה התקבל יפה ולדעתי, אהוד על ידי רוב המשתמשים.

  • טלי  ביום פברואר 7, 2005 בשעה 9:46 am

    בכלל לא רגילה.
    התחכום אמנם מעודן ובלשון-המעטה, אבל הוא שם
    [קודם כל לא התייחסתי למבנה מבפנים, כי לא ממש נכנסתי, אלא רק לצורה של שני הבניינים כפי שהיא נראית מרחוק]
    הצורה של הבניין משתנה מכל זוית שמסתכלים עליו – האם הוא חרוט, האם הוא מלבן?, גם העובדה שכל חלון צבוע בצבע אחר (פסטלים – ירוק, כחול וכו') והמסגרות העדינות מסביב לחלונות ובאופן כללי העובדה שמבני ענק כאלה מצליחים בכל זאת להיראות עדינים ומעודנים ויוצרים "הרמוניה ושקט ויזואלי" כמו שאתה אומר, זה בעיניי הישג לא קטן.

  • נועה17  ביום פברואר 8, 2005 בשעה 11:02 am

    איזה יופי של דברים אנשים יוצרים! תודה לכותב ולמגיבות על העשרת עולמי.

  • יוסי  ביום פברואר 9, 2005 בשעה 9:33 pm

    תודה לך נועה 17!!

  • יודן רופא  ביום פברואר 11, 2005 בשעה 12:16 pm

    גאהרי אמנם שם גדול והבניינים שהוא עושה נראים כאילו הם מתפוצצים אבל תשפטו בעצמכם האם הסביבה שהם יוצרים נעימה לבני אדם יותר. בתמונות שלהלן:


    לצערי לא מצאתי תמונות של הבנין ב – MIT שיוסי הביא כדוגמא לעבודה שלו. תמונות מגובה העין של אנשים ולא בזויות שמדגישות את הדרמה של הארכיטקטורה דווקא, אלא מהזויות הרבות שאנשים רגילים חווים את הבניינים

  • יוסי  ביום פברואר 11, 2005 בשעה 3:04 pm

    יודן – מסכים איתך. הנה קטע מתשובה שלי לטלי מלמעלה : "לטלי – גם המבנה הלא רגוע, בתמונה התחתונה, מאוד חד במורפולוגיה שלו ובחומרים המתכתיים שמוצאים שם שימוש נרחב.
    אולי מזווית הצילום הוא נראה כמו משחק, כמו מגדל קלפים, משחק קלפים שעומד להתמוטט, מהזווית של האדם שצועד על המדרכה לצד הבניין, המראה הזה לא כל כך משמח. זהו בניין לא נמוך, 9-10 קומות ולי זה נראה כמו לעבור בקניון סלעי, טבעי,(לא קניון מסחרי), ולצפות שסלעים גדולים אולי יתדרדרו למטה."
    והנה הקישור לבניין ב-MIT:
    http://web.mit.edu/evolving/stata

  • זו ש  ביום פברואר 11, 2005 בשעה 7:20 pm

    נדמה לי שאם כולנו מתווכחים מרחוק על חוויית המשתמש במבנים שלא חווינו מכלי ראשון, מה שכדאי לעשות הוא להקשיב לאלה שכן חוו מכלי ראשון, ולשמוע תגובות.

    בין הלינקים שצירפתי יש לינק לתמונה מתוך בלוג כלשהוא של בחור שהגיע בדיוק לבניין באמ.איי.טי., מהתגובה שלו ניכר שהוא מתפעל מן הבניין ונהנה ממנו. ובל נזניח את הפן המשחקי בבניינים שלו, אם הייתי עוברת ליד בניין שמעוצב עקום כאילו מט ליפול עלי, זה היה משעשע אותי. גם ציפויי המתכת שמאפיינים אותו הם כר נרחב למשחקי השתקפויות.

    לשאלה האם הסביבה שגרי יוצר נעימה לבני אדם יש בוודאי מספר תשובות, והיא תלויה באישיותם של אותם בני אדם, אבל גרי יוצר בניין, ש(לדעתי)לעולם לא תשכח שעברת לידו. האם הוא בונה "נעים" במובן של "רך ומערסל ומשתלב בנוף"? כנראה שלא. האם הוא בונה נעים במובן של "הרפתקאה מסקרנת למבקר"? לדעתי כן.

    וליוסי – בשמחה. לשאלתך, אני חושבת שגרי הוא אכן אופנה, ואין ל ספק שלא יבנו ככה בעוד שלושים שנים, כי תהיינה אז אופנות אחרות. בנוסף, אין לי ספק שבניינים שלו, לאורך השנים, עלולים להתברר כבעייתיים לתחזוקה, למשל.
    ובכל זאת, אני בטוחה בטחון מלא, שגם בעוד שלושים שנים אנשים ייהנו מהמפגש ע הבניינים של גרי, וכפי שכיום סוגדים לפרנק לויד רייט (שגם למבנים שלו יש כידוע בעיות תחזוקה קשות), כך ימשיכו לסגוד ג לגרי, כי זה טיבה של גאונות אמיתית, היא אינה נמחקת עם הזמן.

  • רותם  ביום פברואר 16, 2005 בשעה 5:51 pm

    מחפש חומר על המוזיאון בבילבאו
    היש לך מקורות
    תודה

  • ליאת  ביום פברואר 25, 2006 בשעה 1:34 pm

    סטודנטית לארכיטקטורה מחפשת מידע לפרוייקט
    על פרנק גרי ,יותר קורות חיים ומניעיו לפרוייקטים שלו ,האם משהו רעיין את
    האדריכל הדגול ,לקבל קצת מושג עליו כאדם
    מה היה הפרוייקט הראשון שבעקבותיו גרי התפרסם
    אשמח לקבל כל מידע
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: