כאילו אבנים הונחו על חזהו, לחצו בעוצמה על ריאותיו. הוא היה קשור לסיפוריו. ברגע שניסה לקום הם משכו אותו מטה. לא היה ביכולתו להתרומם ממיטתו. מסמרים חיברו אותו לעברו, לכל מה שמתחתיו.
למה לו לקום? לצאת לבוקר אפור ולהגיע למשרד מתכתי וקר. לא היה ביכולתו להרים את עצמו, לעזוב את מיטתו בבוקרו של יום. הוא לא רצה, הוא לא יכול.
יוסי מטלון - רשמים ומחשבות - Archinote's Blog 
תגובות
100 מ"ג ציפרמיל ליום ואתה מסודר.
נהדר, מציאותי, קורה.
מידע וניסיון אישי?
אני מכירה אישית רבים שעוברים משברים
ומתגברים על סיפורי
העבר עם הרבה
הווה, הווה מלא בעשייה, בעזרה ונתינה לזולת.
אתה חמוד אתה!
יוסי – ממש יפה.
גרי – איך אתה יודע שזה נכתב עלייך?