בבוקר

 

כאילו אבנים הונחו על חזהו, לחצו בעוצמה על ריאותיו. הוא היה קשור לסיפוריו. ברגע שניסה לקום הם משכו אותו מטה. לא היה ביכולתו להתרומם ממיטתו. מסמרים חיברו אותו לעברו, לכל מה שמתחתיו.

למה לו לקום? לצאת לבוקר אפור ולהגיע למשרד מתכתי וקר. לא היה ביכולתו להרים את עצמו, לעזוב את מיטתו בבוקרו של יום. הוא לא רצה, הוא לא יכול.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: