בתי חרושת – יוסי מטלון
בתי חרושת גבוהים וצרים, בתי חרושת נמוכים ורחבים, את העיר הם מצופפים, כך נראים בתי המגורים.
רעש בלתי פוסק, את מהלך המחשבה הוא מפסק, את החלל הוא מנפץ, מחלק, זהו הרעש המנתץ.
בתי חרושת ממוסמרים, בתי מגורים מסורגים, פולטים כל מה שלא צריכים – רעש וזוהמה מכל הסוגים.
אחד מחליף בכל תרועה את התקרה, אחת תולה כביסה שמטפטפת על ראשה של השכנה. שלישי מפעיל מזגן שגובר בקולו על הצרחן.
גם חרושת של שמועות, גם מקבץ של צעקות, גם זבל בלתי ניגמר שמסתיר ומכסה את ההווה והעבר.
גם הזבל המסוגנן, משקף את טעמו של היצרן, של הצרכן. בפתח בית חרושתו, מציג לכל את תוצרתו.
גם בתוך מיכל, גם מחוצה לו, מוצגת לראווה אשפתו. קצת נוזל וקצת יבש, את התנועה על המדרכה הוא משבש.
גגות העיר מלאים בגלילים, מים חמים הם מספקים. ללא סדר או ארגון! הם מוצבים – ללא פרגון.
אם זה לא בשטחי – אז מה כבר איכפת לי! אומר לעצמו בעל המזגן או הדוד – כי מה כבר לי ולכיבוד.
|
צילומים: יוסי מטלון
תוספת מאוחרת:
גם שלטים בכל השפות,
ופרסומות משגעות
עוטפות את החזיתות
של הערים "המתוכננות".
בכל ספסל בכל שדרה יושבת קבוצה,
בעיקר זקנים מזמן הקמת המדינה.
כמובן, מועצת חכמים,
שם את עתיד העיר הם מנבאים.
תגובות
אני במצב חורזני מ- http://www.notes.co.il/burstein/8785.asp.. P:
בסלון יש דיון על כבוד האדם
המזגן לא פועל ובבית מאוד חם
האויר נשאר שם כלוי ודחוס
הדיבור קולני
ורועש ועמוס.
גם שלטים בכל השפות,
פרסומות משגעות
עוטפות את החזיתות
"של הערים "המתוכננות.
לפחות יש גרפיטי פו ושם,
ועל הקיר המטונף – פרצוף של אדם.
ויוצא ששמות של קטינים,
באותיות שמנות, בכתב קליגרפי,
הופכות ליצוג ההמונים.
בכל שדרה יושבת קבוצה
של זקנים מזמן הקמת המדינה.
מועצת חכמים,
שם את עתיד העיר הם קובעים.
בשכונות, הצבע של קירות ושל אנשים
מתערבב, אבל לא יוצר גוונים נעימים.
אין עיטורים, אין שערי ניצחון,
אפור וחום, ישן ורקוב,
הכל נראה כמו נייר עיתון.