בתי חרושת

בתי חרושת  – יוסי מטלון   בתי חרושת גבוהים וצרים, בתי חרושת נמוכים ורחבים, את העיר הם מצופפים, כך נראים בתי המגורים.   רעש בלתי פוסק, את מהלך המחשבה הוא מפסק, את החלל הוא מנפץ, מחלק, זהו הרעש המנתץ.   בתי חרושת ממוסמרים, בתי מגורים מסורגים, פולטים כל מה שלא צריכים – רעש וזוהמה מכל הסוגים.    אחד מחליף בכל תרועה את התקרה, אחת תולה כביסה שמטפטפת על ראשה של השכנה. שלישי מפעיל מזגן שגובר בקולו על הצרחן.   גם חרושת של שמועות, גם מקבץ של צעקות, גם זבל בלתי ניגמר שמסתיר ומכסה את ההווה והעבר.   גם הזבל המסוגנן, משקף את טעמו של היצרן, של הצרכן. בפתח בית חרושתו, מציג לכל את תוצרתו.   גם בתוך מיכל, גם מחוצה לו, מוצגת לראווה אשפתו. קצת נוזל וקצת יבש, את התנועה על המדרכה הוא משבש.   גגות העיר מלאים בגלילים, מים חמים הם מספקים. ללא סדר או ארגון! הם מוצבים  – ללא פרגון.   אם זה לא בשטחי – אז מה כבר איכפת לי! אומר לעצמו בעל המזגן או הדוד – כי מה כבר לי ולכיבוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צילומים: יוסי מטלון

תוספת מאוחרת:

גם שלטים בכל השפות,
ופרסומות משגעות
עוטפות את החזיתות
של הערים "המתוכננות".

בכל ספסל בכל שדרה יושבת קבוצה, 
בעיקר זקנים מזמן הקמת המדינה.
כמובן, מועצת חכמים,
שם את עתיד העיר הם מנבאים.

 

 

 

 

 

 

 

 

מי הזיז את המיקרופון שלי?!

 

שוב, העיתונות מלאה בפרשנות אודות "התקרית" בליל המיקרופונים, שבין ראש הממשלה לשעבר, רב-אלוף במיל. אהוד ברק וח"כ לשעבר, משה שחל. אמנם במקום פרצה מהומה, נשמעו קריאות בוז, תמיכה, מחיאות כפיים וחוסר סדר מוחלט שטף את המקום, למרות הכול ברור כי  התקרית לא הייתה יותר מתרגיל מתוחכם שסלל דרך בטוחה לברק. זה היה משחק של שחקנים. "אני בוש ונכלם" אמר שחל, שחקני "הבימה" אחד אחד.  שחל, שליחו של פרס יזם את האירוע בהסכמתם של פרס וברק, כל זאת בכדי להכניס את ברק לעניינים. אכן , ברק יהיה שר בממשלת שרון המחודשת מטעמו של פרס והאירוע נועד להסיח את דעתם של האחרים. הכול היה מתוכנן מראש ובוצע בצורה מעולה בסגנון "הסיירת". ברק יתמוך בפרס וזה יספק לו שקט תעשייתי עד לבחירות בשנת 2006. 
 

שמעון פרס צילום:רויטרס

אהוד ברק ומשה שחל צילום: שאול גולן

באולם "בית החייל" בתל אביב לא היה מצנח טוב יותר או סולם מספיק גבוה בכדי שאהוד ברק יוכל לרדת דרכו ושם לפגוש את ראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס.  פרס פרס עבור אהוד ברק שטיח אנכי בכדי להכניס אותו לשורת המצליחנים של מפלגת העבודה התשושה והמזדקנת. צריך מישהו חזק ליד פרס בסמטאות החשוכות.
 
הוא צריך את ברק לידו בכדי שזה ימשיך את המשא והמתן שהיה עם האבא של השליט הנוכחי בסוריה. נמאס לו מענייני השכנים העקשנים שמסרבים לקבל הכול, ממש הכול. הוא בהחלט צריך את ברק, הוא לפחות מנגן על הפסנתר, האחרים מנגנים על הנשמה. במקרה של ממשלת אחדות, מקורבים אומרים שברק יתמודד על תפקיד שר. וזה לא היה מתוכנן?! נו, באמת, צריך אחד שיגיע לממשלה לא בזחילה, כל השאר זוחלים והוא ירוץ, כמו על כנף המטוס, כמו בסיירת, כמו במחתרת?
 
אם הוא לא יהיה שר בממשלת שרון, מה ומי יעסיקו את ברק? אז בכדי שלא יעשה רעש וינגח בפרס, ימליץ האחרון למנותו לשר לענייני הינתקות, עזיבה או נטישה, איך שתרצו להגדיר את התופעה. הוא כבר עשה את זה בלבנון ויש לו ניסיון. אז, ברק יתמוך בפרס, בכדי שהוא ימונה לשר. כמו כן ידוע לכל בר-דעת כי כל שרי מפלגת העבודה ירצו לממש חלום חיים, והחלום הוא להיות שרים בממשלת אריאל שרון, אז הם, כולם ביחד, ינטשו את פרס ורק אהוד ברק יתמוך בו ביום המכריע לראש השבט.
 
פרס יקבל את תפקיד שר ה… איזה? שר לענייני שלום? שלום פנימי ושלום חיצוני. עוזי כהן כבר מחלק תיקים והציע תפקיד מוכר לפרס: השר לפיתוח אזורי. פרס יפקיר את שינוי, אילו ידע כי זה יהיה לטובתו, ואולי הוא יעשה את ההפך, כי זה יהיה לטובתו, ישדך את ש"ס לשינוי ואולי יגרום להקמת ממשלה רחבת כנפיים, רחבת זרועות, מקצה לקצה, בניצוחו של המאסטרו שרון ואז יהיה צורך להרחיב את שולחן הממשלה או להוסיף שולחן קטן יותר לפני השולחן הגדול, בכדי שיהיה מקום עבור כל השרים, גם לאלו חסרי התיקים וגם לאחרים ללא המושבים בכנסת ישראל. בסופו של דבר, יד רוחצת יד, תן לי ואתן לך, שמור לי ואשמור לך. הכל למען הג'וב ומה שהיה זה יהיה. ומי המסכנים? והרי חז"ל אמרו "…מיהו… השמח בחלקו…".