"למה, מי מת?"

יש כאלו ששואלים שאלות.
 
מי אמר שיאסר ערפאת חולה וימיו ספורים? מי אמר שהוא מת? הוא פשוט עושה הצגות בכדי להתחמק משרון. הוא מהתל בנו!!!  הרי ידוע שהוא ליצן, ראינו אותו משחק עם ברק, גם הוא חוזר? מה שכולם מפרסמים ולא מפסיקים לדווח, הן עובדות  שפשוט אינן נכונות. עראפת חי ומעמיד פנים כחולה. עכשיו אולי מעמיד פנים כמת, כמו במשחק. זה תרגיל תקשורתי מפולפל בכדי להוכיח שוב ושוב, כי יאסר ערפאת הוא כל יכול, מטא-פיזי. 
 

צילום: AP

מספרים כאילו מוחו פסק לתפקד, ליבו של הראיס פסק לפעום, תהיה הלוויה. הוא מרדים אותנו, הוא עוד ישוב. אולי לבנו פסק לפעום, אבל הוא יחזור בעוד מספר ימים. לאחר שיועציו ואשתו הפיצו שמועות אודות מחלתו, אולי בכדי לשכנעו לשחרר כמה מליונים. לאחר מותו, הוא יחזור בגדול, כגיבור לאומי, גיבור דתי שעבר טראנספורמציה, שחזר מסיבוב, שחזר ממוות לחיים שלמים ומרשימים.  הוא חי ונושם ומתפקד, לא מהמוקעטה. הוא עושה את זה כמו פוליטיקאי משופשף, מפריז בסגנון הבינ-לאומי שכל כך מתאים לו.

כולם מפחדים ממנו, עכשיו יהיה טקס אשכבה במצרים. אבל גם מובארק חושש, רועד.  אולי עראפת עוד יתעורר שוב במצרים דווקא. הוא דחה את ההצעה לקיימו במושב הליגה הערבית בלב קהיר, מחשש לתחיית המתים. באמת חסר לו שהוא יתעורר במרכז קהיר. טקס האשכבה ייערך בנמל התעופה במצרים, משם יהיה יותר קל לגרש אותו, שוב.
 
הוא חולה? פשוט עובדים עלינו. הוא משחק משחק. לא יתכן שהוא מת. בוחנים אפשרות של קיום הלוויות בכמה ערים בגדה, להחזיר את הראיס לשלטון בכמה מקומות,  להראות שליטה מוחלטת ולאפשר תפיסה של מספר מקומות מפתח באותה עת. אלפי פלשתינים צפויים לצפות בחזרתו של עראפת. גם צלמים יהיו שם, צריך את זה בכדי לבנות תשתית בריאה מגובה בהוכחות. נביל שעת' יצא לקהיר ושם הוא יצטרף לצלם של ערפאת ויועצו האישי, נביל אבו רודיינה, מערכת תקשורתית משומנת להפליא. הוא עוד ישוב. זוהי קונספירציה שנועדה לשרת מטרות פוליטיות. הוא עוד יחזור, כמו משיח, נביאם של שכניניו ואז הוא יקים להם מדינה. סוף כל סוף הוא משיל מעצמו את מדיו והופך לפוליטיקאי מהשורה הראשונה. פריז אחרי הכול, נשמע מקום טוב להתחיל קריירה פוליטית, קריירה פוליטית לאומית שלא תעצר, או להמשיך קריירה מפוארת אחרת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שחר  ביום נובמבר 11, 2004 בשעה 4:23 pm

    כמו קנדי ושאר מנהיגים שנרצחו, נעלמו או נפטרו, גם כאן יתפתח מיתוס לאומי ששמו ערפאת. הדמות או המיתוס תלווה את העם הפלשתיני בכל יום ושנה ודמותו תשמש דמות מובילה, דמות דתית, לאומית מיתולוגית שזכרונה לא יתמוגג או יעלם. דמותו תהיה אור לרגלי העם הפלשתיני גם לאחר מותו. אכן, נוכחותו תתחזק ותשמש מקור אנרגיה לכל הפלשתינים.
    דמותו תקבל צורה יפה יותר, אנושית יותר ורק מעשיו הטובים, אם היו, כלפי עמו, יזכרו לטובה. כל עם צריך להאמין בדמות מסויימת, והוא הדמות שלהם, אולי ובגלל שמנהיגי ישראל לא אהבו אותו במיוחד.

  • שם  ביום נובמבר 11, 2004 בשעה 5:23 pm

    הוא עוד ישוב…הוא עוד ישוב…

  • שמר  ביום נובמבר 12, 2004 בשעה 10:53 am

    היי,
    נחמד שאתה כותב משהו שלא קשור לאדריכלות, למרות שמאוד מעניין ומרתק לקרוא אל כל מה שאתה כותב ומביא לכאן.
    מה שכתבת למעלה מעניין וכתוב באופן מאמין-לא מאמין, דמיון-מציאות, עבר-עתיד-הווה וחלום-מציאות.
    בכל מקרה, גם החלום הזה הוא למעשה מציאות כי הקיום הפיזי של האדם לפעמים פחות חשוב מההימצאות הרוחנית של האדם, מהשידור הקבוע של מסרים פוליטיים-לאומיים (לאומניים?) ולעובדה הזאת תהיה השפעה אזורית שאינה תחומה לקונפליקט שבין ישראל והפלשתינאים.
    תודה

  • אח...  ביום נובמבר 13, 2004 בשעה 8:01 pm

    הי ,
    מרתק ומעניין….אגב, גם אני חשבתי כשההיסטוריה "תשפוט" אותו הוא יוצג כמנהיג אירואי, גדול ולחם חרות ורוחו תמשיך ותרחף על ראשי הפלשתיניים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: