בשנים שבהם הייתה תקווה גדולה והעתיד היה קצת יותר ברור ומבטיח נפתח "בית גבריאל" לקהל הרחב. בשנת 1993 נפתח מרכז התרבות, בית המפגש, בית לאומנויות, "בית גבריאל" ע"ש גבריאל שרובר, בנה של הגברת גיטה שרובר שהגשימה את חלומה לבנות מרכז תרבותי ע"ש בנה. מבנה זה ממוקם על הגדה הדרומית של הכנרת, ליד צמח. הוא משקיף בעין אוהבת ומלטפת לעבר הגולן ופסגת הר החרמון.
זהו מקום שאפשר לראות בו סרט טוב באולם מרווח ומשוכלל, לשמוע מוסיקה, לאכול, לשתות ולשוחח. אפשר גם להתכנס בו לציון אירוע ציבורי או מפגש פרטי. יש במקום גם אולמות לסמינרים והרצאות. אפשר ואפילו רצוי לשוחח במקום המיוחד הזה, אודות השלום, כל שלום, כפי שעשו בעבר כמה מנהיגים בולטים. ב"בית גבריאל" אפשר לצפות במופעי אומנות, אפשר לראות תערוכות ציור, צילום או פיסול. חלק מהאמנים המציגים שם ידועים ומוכרים לציבור וחלקם אנונימיים לחלוטין. אפשר גם לשתות קפה קר במסעדה המרווחת שבמרכז הבניין.
המבנה העדין מורכב מכמה גושים המחוברים יחדיו למתחם אחד על ידי מעבר מרכזי. הגושים יכולים להיות חצרות פנימיות או חללים סגורים. המרחבים והחללים לפעילויות השונות מקובצות לצידי המעבר. מסביב למבנה נראה לכל גן פסטורלי רחב עם טיילת ומדשאות מטופחות למרגלותיו. הטופוגרפיה של הירק מסביב עוצבה בשיפוע לכוון מי הכנרת. המרחב הפתוח העצום מאפשר התכנסות של מאות אנשים גם מחוץ למבנה. מרכז הבניין שהוא גם בית הקפה ומסעדה, משמש כמקום המתנה, מפגש ומנוחה. חלל זה מעוצב כיער קסום מלא עצים וממנו מתגלה נוף הכנרת והרי הגליל והגולן. מקום רגוע, מקום שלו, מקום מאופק, מקום שהוא טוב לגוף ולנפש.
המרחב המרכזי הוא פשוט בנפחו. עמודי ברזל מעוצבים בצורת עץ, יוצרים במקום תחושה של טבעיות, של חופשיות טבעית. הם יוצרים חלוקה פיוטית, טבעית, לחלל הפונקציונאלי. למרות החומר הנוקשה והאכזר המייצר את העצים, עוביים הבלתי מורגש מקטין את הניגוד שבין החומר והמסר הטבעי המפויס. עמודי הברזל, העצים המלאכותיים, הם למעשה האלמנטים שנושאים את הגג הגבוה, הם גם יוצאים באופן טבעי למרפסת המבנה וכך יוצרים את המשכיות הגג שמטיל צל על המרפסת הפתוחה לכנרת.
חומרי הבניין ופרטיו מאוד ברורים, פשוטים ורגועים. העץ ביחד עם האבן הטבעית העדינה בצרוף העצים והפיתוח הסביבתי המושלם משרים על המקום הרגשה של אחידות ונינוחות ביחד עם הרגשת נופש, חופש ורוגע.
למרות שהמקום מתוכנן בצורה מעניינת ומתוחכמת, המבנה כולו, בחומר ובצורה, בקצב ובקנה מידה, משולב בצורה מעולה עם הטבע והפיתוח שמסביב. ככל שעובר הזמן, המבנה הולך ומשתבח. המגע שלו עם מי הכנרת הוא מינימלי, הוא למעשה מעצים את חשיבות הכנרת שנושקת לו. המבנה נמוך ומחמיא לסביבה, הוא מתחשב בדעת אחרים, שכניו, הוא עובד עם כל מרכיבי הנוף בהתאמה מוחלטת. הבניין והסביבה לא יוצרים תחרות, לא גורמים למהפכות , לא משנים את הטבע, לא נלחמים על ההגמוניה. ביחד ובהסכמה הם יוצרים הרמוניה, משלימים אחד את השני ויוצרים מרחב מושלם. מרחב שנוסך את הרגשת השלום, מקרין את הרגשת היצירה ביחד עם הפיוס, ההפוגה והשלום, שלום הנושק לכל חלקי המרחב הזה.
אדריכלים: אולריק פלסנר ודן ווינמן עם ארתור ספקטור ומיכה עמישר
עיצוב פנים: דורה גד
צילומים: יוסי מטלון
יוסי מטלון - רשמים ומחשבות - Archinote's Blog 