ארכיון יומי: יולי 23, 2004

אדריכלות אטומית, פאטאלית

 

מדרום לדימונה נמצאת הקריה למחקר גרעיני, מקום המרכז את הפעילות הגרעינית של מדינת ישראל. הבנייה של הכור התחילה בסוף שנות החמישים. מדינת ישראל ערפלה את הנושא ולא אישרה או הכחישה את קיום הכור והפעילות הנעשית בו.

שורק, צילום: רויטרס

 

 

 

 

 

 

 

אחד שדווקא תכנן ודיבר אודות כור מסוג אחר, ברחובות, היה האדריכל  האמריקאי המפורסם פ'ליפ ג'ונסון, בספרו: The Architecture of Philip Johnson  הוא כותב:  ” The Nuclear Reactor in Rehovat, Israel, is my temple in the desert. Again the clear plan, with an inner courtyard. The warped panels covering the actual reactor sphere are a feature I have used very often in my later work, right up to the Cathedral of Hope in Dallas.."

לנשק גרעיני יש עוצמה וכוח הרס רב, גם דתות מסוימות משתמשות בדת ככוח הורס, משמיד ומאיים. אדריכל ג'ונסון מצא לנכון להשוות בין הכור שהוא תכנן לבין בתי תפילה גדולים ועוצמתיים הממעיטים ומגמדים את האדם על ידי שימוש בלתי סביר בקנה מידה ענק שמביט מלמעלה לעברו של האדם הקטן ולמעשה מנטרל אותו.  לפי דבריו, גם "בקתדראלה של התקווה" בדאלאס שבטקסס, הוא השתמש באותם אלמנטים של סגנון ובניה, איפה התקווה, היכן היא נמצאת?! בקתדראלה של הדת או בקתדראלה של הסכסוכים הבינ-לאומיים? את איזה מקום כדאי לטפח ולפתח? פ'ליפ ג'ונסון קיבל את תכנון הכור בתיווכו ועידודו הבלתי נלאה של מר שמעון פרס.
 
לפ'יליפ ג'ונסון, שנולד בשנת 1906 וחוגג החודש את יום הולדתו ה-98, היה תפקיד חשוב בהתפתחות האדריכלות בצפון אמריקה בפרט ובעולם בכלל. דרך העיצובים והמבנים שהוא תכנן הוא הצליח בהרבה מקרים להגדיר מהלכים ואירועים תיאורטיים שהשפיעו על האדריכלות בארה"ב יותר מחצי מאה. הוא עמד בראש החץ של שתי תנועות ארכיטקטוניות שהשפיעו רבות על הסביבה בשישים השנים האחרונות. מצד אחד, הסגנון "הבין-לאומי", ומצד שני, "הפוסט-מודרניזם".  האחרון מציג במבנים חדשים, במגדלים עכשוויים, ציטטות ישנות וכבדות ,חומרים ישנים, תמונות היסטוריות, ניאו-קלאסיות שנבנות בטכנולוגיה עכשווית. 
 

אדריכל פ'יליפ ג'ונסון

הכור הגרעיני הינו מתקן המפיק אנרגיה על ידי שימוש בתהליכי היתוך או ביקוע. הכורים עצמם, או החללים שהם מיצרים מעל לקרקע, כפי שניתן לראות מתמונות שפורסמו במהלך השנים, הם דווקא מבנים בעלי צורה דומיננטית אחת ולצידם גוף גלילי או מגדל קופסתי ללא נגיסות או בליטת. שני גופים אלו נראים מושלמים בצורתם למרות הפעילות המנפצת המתרחשת בתוכם. המבנה הנמוך , בעל התקרה הכיפתית מעדן את משמעות המקום, מכניס לסביבה אולי משמעות דתית. כיפה היא צורה "עולמית", דתית, היא חלק מגוף מושלם, כדור, כדור הארץ.

 

 

 

 

למרות הצורה התמימה כביכול של הכור, הכור הגרעיני נודע בחסרונותיו הרבים: הסיכון שבהפיכתו לפצצה גרעינית עקב תאונה, או יכולתו לייצר פצצה שכזו, אותה הוא מאפשר, והסיכון שבדליפת חומר רדיואקטיבי. בכור הזה ניתן גם להפיק "פצצה מלוכלכת". להבדיל מהסוגים הקודמים, שבהם נגרם הנזק כתוצאה מפליטת כמות עצומה של אנרגיה תרמית, פצצה מלוכלכת היא חומר רדיואקטיבי, שנוצר בכור גרעיני, ונזקו נובע מהזיהום הסביבתי החריף שהוא גורם עקב הקרינה הנפלטת ממנו. אכן, גם מבנים שמשמשים כסות לפעילות "גרעינית" אינם מבנים "אמיתיים", שקופים. הם לא משקפים את הפעילות הנעשית בתוכם. הם לא מבנים אניגמאטיים, בפשטות גיאומטרית חיצונית הם מסתירים  את המורכבות, הסכנה והסיבוך הפנימי המתחולל בתוכם. המורפולוגיה הטבעית, המעטפתית החיצונית,  יוצרת אירועים פנימיים לא טבעיים, הרסניים. אירועים פנימיים שיוצרים מבנה סופי, פאטאלי, מבנה שהצורות הדומיננטית בו מאוד מורכבות ומנותקות, מנופצות, מומסות, שבורות ומרוסקות. יתרה מזאת, הכור, או המבנה האדיש והשלו  משדר הרגשת בטחון, איפוק, פיוס ונינוחות  שנוצרת מהשימוש בצורות גיאומטריות מוכרות ובלתי מפתיעות.

 

 

 

זכרון מנאגאסקי, יפן