תערוכה: חולצות "T" ומבנים למכירה/לבחירה

כבר במדרגות החיצוניות היורדות ממפלס הרחוב למפלס המרתף של גלריית "פריסקופ" בתל אביב, אפשר לחוש היטב את הניגודים שיש בין הטבע הטבעי, המורכב והחזרתי, שאנו מכירים וחשים  מידי  יום, לבין הטבע המלאכותי,  ההיי-טקי, הסינטטי,  המוצג  בתערוכתו  של  האדריכל  אריה  קוץ  שנפתחה אתמול ונקראת  "T – Ceremony".

מבחוץ רואים את הניגוד החותך שיש בין צבעים קוטביים, לא טבעיים, בין חולצות "הטי" השחורות, המינימליסטיות , התלויות על חוט תיל מלאכותי וחד לבין הרקע הלבן הבוהק והמסנוור של קירות הגלריה. בנוסף, הניגוד בין אילוסטרציות של בניינים בצבע לבן המודפסות על החולצות, לבין הצבע השחור של החולצות  מוכיח שוב שיש הבדל עצום בין הטבע שהאדם יוצר, טבע קר ופשוט, לעומת הטבע הקיים, האורגאני, המורכב והגדל מתוך עצמו. האדם יוצר ניגודים בתוך היצירות המלאכותיות שלו עצמו. תמונה זו לא משאירה הרגשה של הרמוניה או נינוחות טבעית בחלל הגלריה. מה שמסיח את הדעת לרגע קט ואולי מקצין את הרגשת האי-נוחות, היא הרצפה המכוסה "חצץ" והרעשים החותכים שכל צעד עושה בעת המגע של הנעל בחומר, ברצפה.  

 

אדריכל אריה קוץ, למד ביפן והושפע מאוד מאופיה המורכב של מדינה זו והתרבות שהיא מכילה בתוכה. מצד אחד אומר קוץ, יפן מזוהה עם זן ומינימליזם, ומצד שני יש שם גם את הארמונות הקיטשיים ביותר. יש שם היי-טק ולואו-טק. כאן, בדרך חסרת פרטים רוצה האדריכל אריה קוץ  לחדד את הקשר או אי-הקשר בין אדריכלות והרחוב. כנראה שהוא רצה להראות שאדריכלות לא נמצאת בגלריה. מבנים לא מתנופפים או תלויים מעל האדמה, הם עומדים על הקרקע ללא תנועה. הם לא עוברים מ"שוק" ל"שוק", מיד ליד. האדריכלות האמיתית נמצאת ברחוב, בתים ואנשים. יתכן שהאנשים הם האדריכלות או לפחות הם החלק החשוב שבה. אכן צריך תמיד להכיר בעובדה שהאדריכלות היא למען האדם ולא להיפך. למען האדם הן באופן פיזי והן באופן רוחני.
 

לאורך החלל תלויות חולצות פשוטות, ארעיות. הן תלויות באלכסון, עומדות בשורה כמו קלפים. מצד לצד, לאורך חלל הגלריה, עומדות באופן זקוף, חולצות "טי" שחורות, זהות, ועליהן הדפסים לבנים של מבנים שאדריכל קוץ תכנן. המבנים צריכים להיות קבועים, חסרי זמן, והחולצות?! הרצפה הבלתי גמורה, הארעית והמחוספסת עובדת ביחד עם חוטי התיל החוסם והמרתיע. חוטי התיל מזכירים גבול, מחסום, ה"חצץ" מזכיר לנו כי אנחנו עדיין בתהליך של למידה, בנייה. הן חוט התיל והן הרצפה "הרעשנית" מביעים חדות לא טבעית כמו הצבעים שחור ולבן. אולי חוט התיל משדר לנו שלא ניגע בחולצות, שלא ניגע בזמן המוקצב לחיי הבניין לעומת השימוש האקראי ואולי הברוטאלי שעושים בחולצות "הטי" הנרכשות בפרוטות בכל שוק מצוי. 
 

האם הבניין יכול להימכר בשוק? האם המבנים הם כמו חולצות חסרות ערך התלויות בין השמיים לארץ, כפי שהבניינים מוצגים בתערוכה? האם המבנים תלויים, יציבים? האם בוחרים מבנה כמו שבוחרים חולצה או קלף? האם אופן הצגת החולצות או הצגת המבנים מבטאת את מערכת היחסים שבין קונה למוכר או מתכנן ליזם?! שאלות רבות ועקרוניות, המשקפות את המשמעות שהחברה נותנת למרחבים שבה היא חיה  הועלו בחלל הגלריה. תערוכה מוצלחת, תערוכה חשובה המעוררת תהיות ומחשבות.
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שי  ביום יולי 17, 2004 בשעה 4:27 am

    לי כי אבקר בתערוכה. יש בו פרזנטאציה מינימליסטית בסגנון יפני.

  • איתן  ביום יולי 17, 2004 בשעה 5:51 pm

    מוצלח מאוד!
    מאמר מחדד ותערוכה מגרה את המחשבה והניגודים בין נמוך לגבוה, אחד ורבים , אמיתי או וירטואלי.

  • אני  ביום יולי 19, 2004 בשעה 5:56 pm

    יופי יוסי!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: