ארכיון יומי: יולי 9, 2004

אדריכלות ומרחבים אישיים

מאז ומעולם האדם חיפש לעצמו מקלט. מזג האוויר, החיות הטורפות ושאר מזיקים אילצו את האדם להגן על עצמו. לאחר שהתמקם, בנה ערים, בתוכם מיקם בתי תפילה, מרחבי פולחן, מרחבי עבודה ומסחר וגם מרחבי פנאי אישיים. האדם חיפש לעצמו מקום נוח ליצירת ריגושים אינטימיים. לא כל אדריכלות מספקת חלל אינטימי המשמש כחממה לפעילות אינטימית הדוקה. ישנם מבנים המשדרים ארוטיות, מיניות או כוחות, סמלים וחוויות המחוברים למיניות, לג'נדר ולפעילות אינטימית פרטית, אישית.

בתים בעלי איכויות "אורגאניות" אולי יעשו את זה. ככל שהמבנה "טבעי" יותר הוא יתמזג עם "פעילויות" הטבע. העיצוב המודרני המאוחר, יחטיא את המטרה. הגישה הפוסט-מודרנית, הניאו-קלאסית, תצטט מה היה פעם, תחזיר אותנו אחורה ותראה לנו איך היה בעבר הרחוק מאוד. הסגנון הדה-קונסטרוקטיבי הקטוע, התזזיתי והמפתיע לבטח לא ישרת את המטרה. אולי הסגנון המינימליסטי?

האדם יצר בכוונה תחילה חללים אורבאניים חיצוניים, מרחבי תענוגות שבהם התרחשה פעילות בין בני אדם שונים, אם זה, בניגוד לחוק, תמורת סכום כספי, או ללא כל טובות הנאה אחרות מלבד האינטראקציה עצמה. ככל שהאדם השתכלל , נעשו מרחבי הפנאי יותר מתוחכמים, יותר עשירים בחומר ובצבע. בהמשך,  נוצרה האפשרות למשוך את הגירויים לאזורים ומרחבים הפרטיים ביותר. השרות הגיע לבתים, נמכרו עתונים מבריקים לכל דורש או דורשת, ערוצי טלוויזיה שידרו סרטים  ללא הגבלות או איסורים.
 
עכשיו יש גם מרחב נוסף, מרחב כתוב המנסה לחבר, בין פעילות מינית והחללים הנדרשים לפעילות זו. עיתון המחבר בין אדריכלות למין, לסקס. בשבוע שעבר יצא לאור גיליון הבכורה של "ארכיסקס", עיתון האדריכלות הראשון בישראל העוסק בקשר שבין מין לאדריכלות.  משעמם?

 

 

 

לכתבה ב"הארץ":

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=449179

 

 

 

 

 

 

מרכז תרבותי חד

בשנים שלמדתי ב-Pratt Institute, גם אדריכל ריימונד אברהם היה שם. הוא לימד ואני למדתי. יתכן שהוא עדיין שם, מטעין חוכמה בראשם של האדריכלים הבאים. הוא היה קפדן ותמיד התנסח בחוכמה שהפיקה את המרב מהסטודנטים שלו. אופיו חסר הפשרות, לא אפשר לו  לוותר או להפחית קמעה מדרישותיו הגבוהות. הסטודנטים אהבו את הלחץ הזה והקפידו להכין את עצמם משעור לשיעור.
 

אדריכל ריימונד אברהם

ריימונד אברהם נולד בשנת 1933באוסטריה. לארה"ב הגיע בשנת 1964. לאחר שנוכח לדעת כי בעיר ניו יורק ימצא את אשר הוא מחפש, הוא הגיע גם לשם. במשך שנים עסק בעיקר באקדמיה ובחקר התיאוריה והפרשנות האדריכלית. הוא ניסה למצוא את הקשר בין צורה, חלל, חומר ומהות. הוא ניסה להבין כיצד הגורמים הללו יכולים ליצור רוח ואיכות באדריכלות. הוא ניסה לזקק את המילים והמחשבות למשהו מוחשי, פיזי.

"האדריכלות שלי באה מהמשמעות של המקום" הוא אמר. בשנת 1992 נסללה דרכו כשזכה בתחרות בינ-לאומית לתכנון מרכז תרבות אוסטרי במנהטן, ניו יורק, ברחוב 52 בין השדרה החמישית  למדיסון. בתכנון המרכז הזה הוא ניסה להבין את הריקנות שנוצרה בשטח הנתון, בחלל צר שנלחץ בין שני מבנים. רוחב המבנה הוא כ-10 מטרים והוא מתנשא לגובה של 24 קומות.

 

כמו בעת שלימד תיאוריה, כך נהג גם במציאות המקצועית היום-יומית – הוא תמיד התנגד ונאבק! "אדריכלות זה דבר מסוכן" אמר בראיון לג'וזף ג'יוואניני. "כל בנין צריך להגן על עצמו מבניינים אחרים, האדריכלות מאוד אלימה, היא גורמת לשינוי האיזון הקיים,  רציתי חזית קידמית שתגן, ככלי נשק, על המבנה שלי, מכל האויבים, מכל מבני העיר הקיימים", המשיך ואמר בראיון.
 
אכן המבנה הכסוף שהקים נראה חותך ומאיים. זהו מיני גורד-שחקים שחזיתו מורכבת מ"סכינים" שיורדים לכיוון האדמה, כמו סכיני גילוח, גיליוטינה, כלי משחית המאיים על האלימות האורבאנית שבחוץ. לא פעם כתב אברהם אודות הקשר החזק שבין אדריכלות למוות. גישה זו יצרה חזית פרובוקטיבית שיוצרת מתח ואיום. אברהם מפעיל את העוצמה של כוח המשיכה על ידי החזית המדורגת ובכך מוסיף אטרקטיביות או חשש בחלל שברחוב ממול למגדל.  הנשק המטאפורי, פני הבניין החיצוניים, המסכה או הקסדה, לפי ריימונד אברהם, צריכים להגן על פנים המבנה ומרכיביו העדינים.לפי דעתו רוחבו הצר של המגרש הנתון גרמו לכך שהמבנה יהיה אלים. בדומה לגוף חי, הוא חייב להגן על עצמו מפני המבנים השכנים.
 
לאחר עשור, בשנת 2002 נחנך המבנה. אדריכל אברהם לא וויתר לקבלנים. עמד על שלו והקפיד כי איכות הביצוע תהיה ללא פשרות. זהו אחד המבנים היקרים ביותר למ"ר שנבנו בארה"ב על ידי גורם ממשלתי זר.

 

התוצאה היא מבנה סימטרי "קשה", יציב, מונומנטאלי, פורמאלי ורב עוצמה. למבנה יש נוכחות חודרת. הוא חד ופניו מורכבים מאבן, אלומיניום וזכוכית המהודקים לבנין בצורה אלכסונית. הוא השתמש בזכוכית בגלל קלות החומר ולא בגלל שקיפותו. המבנה משחק את משחק הסימטריה המיתולוגית. צורות וסימנים ביחד עם סימבוליות החקוקה בחזית המבנה, הם מאפייני המגדל. הגיאומטריה לאורך החזית מנמיכה את הבניין ומונעת ממנו לזרום כלפי מעלה, היא מעסיקה את הולכי הרגל ומפעילה את מחשבתו של המתבונן. השכבות החומריות בחזית יוצרת עומק לגאומטריה ועוטפות את המבנה כאילו מנסות להרחיק אותו מההמולה החיצונית. כל זאת למרות שהמבנים השכנים לא נראים כגופים תוקפניים מזיקים, להיפך. כמו בעבר, אברהם נראה משחק באופן  אובססיבי במורפולוגיה המנוגדות לאופי השמרני של התרבות האוסטרית הקלאסית, שמבנה זה צריך להקרין. מרכז תרבות מעוצב בצורת "מכונה", שאולי מאפיינת את השיטתיות האוסטרית, או לא. החזית האחורית של המבנה מורכבת ממדרגות מילוט, מדרגות "מספריים" המעוצבות בשיטת הזיג-זאג.
 
זהו מבנה שנוצר ועוצב מסיבות אובייקטיביות ולא מויכוחים תיאורטיים, שהעסיקו את אדריכל ריימונד אברהם עשרות שנים. זהו מבנה כבד וכוחני, בעל צורות גיאומטריות מופשטות חזקות. מבנה שהוקם על ידי אדריכל חזק ואמיץ המאמין עדיין ב"פרטים". אין ספק כי המבנה מוסיף עניין לאדריכלות בניו יורק שבמשך שנים רבות לא זכתה לקבל אדריכלות איכותית בולטת.
 

ריימונד אברהם אמר: "If Architecture doesn't  take risks, it remains just design". רק עיצוב עבורו זה לא מספיק, " לא כדאי לעשות אדריכלות שאין בה סיכונים ואתגרים", אמר אברהם. הוא המשיך, "אם אין לך מבנה איכותי, אין צורך לבנות אותו".