ביפו, מעל לכביש שחוצה שכונה של תושבים ערבים לשני חלקים, מעל לכביש שהונמך בטעות מהסביבה שלידו, לא רחוק מהים, הוקם גשר להלכי רגל. האדריכל צבי הראל תכנן גשר רחב, רחוב על-קרקעי המונח בקצוותיו על תחנת שנאים. כן, זהו גשר הבעל שם טוב, כן זה שמו.
זוהי אומנות המקום, זה גשר מקומי! את אומנות הגישור אפשר ללמוד בתיאוריה, אפשר גם ללמוד אחר מעשה, משהגיאות שעושים בחיים, חווים את זה. גשר הבעל שם טוב הוא גשר שמחבר שתי גדות, אולי עולם אחד שנחצה בטעות. יש לו ערכים עמוקים נוספים, ערכים שהם מעבר לפונקציונליות הבסיסית. הוא נראה כבתים שהיו, בתים שאולי יהיו, משהו ששייך למישהו, משהו שהיה שייך למישהו. יש בו מרפסות וחלונות, דלתות ומדרגות, יש בו "משרביות", יש בו משחק של אור וצל, הוא מדבר בשפת המקום. לגשר, או לרחוב העילי הזה, יש צורה ואופי מקומיים, תרבות האזור יצרה אותו. האמירה הצורנית היא גם אמירה פוליטית. היו ביפו מבנים ואינם, ישנם מבנים חדשים השייכים לאחרים. הבניה היקרה יכולה לספוג לתוכה רק מעטים ספורים. מדרגות מובילות אליו בצד אחד ובצידו השני הוא מתחבר למפלס האדמה הגבוה. הוא נוף המקום, בפנים הוא בחוץ ובחוץ הוא בפנים. הוא רחוב שחולפים בו אנשים, נעצרים, מביטים ומשקיפים מכל זווית. מי שחי במקום מרגיש כאילו הוא חלק ממנו.
הגשר האותנטי לא הוטס לארץ, הוא לא תוכנן בבית מדרשם של אדריכלים-מהנדסים כוכבים שמעבר לים. זה גשר שחי את מזג האוויר של הסביבה, גשר שחי את מזגו של האדם המקומי. הגשר הוא תאור המקום. זהו מקום חדש שקשור למקום הישן. מקום שנוצר "יש מיש" ולא "יש מאין".
יוסי מטלון - רשמים ומחשבות - Archinote's Blog 
תגובות
יוסי,
יופי של רשימה, ובכלל – כל מה שאתה כותב באתר שלך.
קראתי את הרשימה הזו וזה הזכיר לי משהו.
לפני זמן מה, חיפשתי מתנה לאשה יקרה עם סיום לימודיה בקורס גישור. במהלך הלימדיה, שמעתי ממנה רבות על תהליך הגישור, על מקורותיו ומשמעויותיו. הדבר התחבר אצלי מאוד לספר מדהים הנקרא:
Bridging – Discovering The Beauty Of Bridges
אני מקווה (ומניח…) שאתה מכיר אותו. אם לא, אתה מוזמן לעיין באתר שלי, מימין, ברשימת הספרים.
יגאל,
תודה וגם מכיר את הספר.
אכן, גשר יכול להיות אלמנט שמוציא אנשים מסבך הצרות וההסתבכויות. גם פה פטנט הגישור עבד.
בבתי המשפט זה עוזר, במעבר תעלות (סואץ למשל) הגשרים עזרו, עזרו אחרי המחדל. בקיצור זה מכשיר טוב לאחרי המעשה. "סוף מעשה במחשבה תחילה".
לגשר ביפו יש ערך נוסף. לא רק שהוא מכפר על טעות, הוא גם מדבר באותה שפה של תושבי המקום. הוא לא מדבר את שפתם של הגשרים המיובאים. הוא נולד כאן!
זה נכון.
אם כי, גישור במובן העמוק יכול גם למנוע, לא רק להיות אמצעי מחבר לאחר מעשה. כל הרעיון של תזוזה של כל צד מהתבצרות בעָמָדות לכיוון האינטרס של כל צד, ביחד עם זיהוי אינטרנסים משותפים הוא לעתים פתרון בטרם בעיה.
הגשר הזה נע על הגבול הדק שבין "אותנטיות" לשעשוע פוסט מודרני עקר. מחד גיסא, הוא לכאורה (ולכאורה בלבד) מדבר במה שאדריכל טעה וחשב שהוא "שפת המקום"; מאידך גיסא, הוא נראה ועלול להתפרש כפרודיה אכזרית ומגובבת על מה ש"ילידים" נהגו לבנות.
לא פלא שמיד לאחר הקמתו היה מי שנהג למרוח צואה על קירותיו האפרסקיים.
הגשר הזה גם מעורר כמה שאלות –
1. האם עטיפה אסתטית נאה היא לא יותר מאשר הסוואה למעשה אכזרי של גדיעת שכונה על ידי כביש מהיר? ואם כן – מה מקומו של האדריכל בסיוע למעשה זה?
2. האם יש איזה סיכוי שאדריכל יהודי, כאשר יבוא לתכנן בסביבה ערבית, ינער מעליו את "קסם המזרח" המזויף וייצור אדריכלות בשפה שבה היה נוהג אילו בנה את אותו גשר גם בסביבה היהודית? האם באמת צריך לבנות עטיפות שונות לערבים וליהודים?
3. איפה הצל? בתור גשר מקומי שרוצה לעודד שהיה ומבט אל האופק, הוא מצטיין דווקא בחודרנות כואבת של קרני השמש. אם ההתגוננות מהשמש היא (אולי) האלמנט המקומי האמיתי של האדריכלות בארץ (כמו השלג שיוצר את גגות הרעפים אצל אדולף לוס), מערכת של חזיתות דמי חסרות גב לא ממש מתמודדת עם האתגר של השמש בצורה מוצלחת.
אני קורא את הגשר בצורה קצת אחרת – זאת עטיפה עשויה ברוב חן, אמנם, אבל נטולת עומק. הוא מזכיר לי את הבית ששימר רם כרמי בכיכר המלך אלברט – הותיר את החזית המקורית, ובנה בניין אחר לגמרי (ומנותק) מאחוריה, כהתחכמות על דרישות השימור של ניצה סמוק.
בפעם הבאה, כדאי לתכנן גשר שלא יראה כמו ציטוט-של-שכונה-שהיתה-או-לא-היתה-באגדות-אלף-לילה-ולילה. כדאי לתכנן גשר שהוא גשר.
אור,
ראשית תודה עבור הערות המאירות.ברור שהגשר הוא פיצוי למשהו שהיה.
אם ציטוט פשוט זה "פוסט מודרני", אז זה פוסט-מודרני. אני לא רואה פה ציטוט פשוט, אני לא רואה בנין שמורכב מציטטות. אין פה בנין. יש לנו פה גשר. הגשר הוא לא בניין, במובן "הפוסטי". ואם נצטט גשר קלאסי , הוא לא יראה, ולא יהיה דומה לגשר הזה. להפך הגשר מורם ומאוד לא טבעי לצורה וחומר שהשתמשו בגשר הזה, הוא למעשה אלמנט מרחף שבנוי בחומרים כבדים. בניגוד לפוסט הכבד והמנומנם שיושב חזק על הקרקע ללא תנועה, יש כאן ריחוף. אולי יש כאן תפאורה? אולי. זה לא כל כך אמיתי? נכון. מטרת החזיתות פה, היא ליצור מחסה לגוף שיוצר תנועה ולא קפאון.
המורפולוגיה והחומרים , הם אכן מתאימים להגדרות של מי שהגדיר את הפוסט-מודרניזם. בבניין של כרמי יש כפילות, דואליות חומרית וכאן אין. נכון, כפי שהזכרתי יש כאן תפאורה, וכאן צריך תשובה לשאלה האם התפאורה נחוצה? יתכן שכן.
מעניין איך קאלאטראווה היה מתכנן את הגשר. היה קם לנו דינוזאור חדש.
יגאל,
אכן גשר עוזר לקפוץ, לדלג מעל שלבים שאולי חייבים לעבור.
תודה.
רשימה עמוקה ויסודית עם תגובות נפלאות. תודה.
אני לא בטוחה שהגשר יכול לכפר על עוולות (כמו בניית הכביש המהיר בשכונה, או, להבדיל, השינוי הדמוגרפי שהתחולל בה). אולם עצם ההתייחסות שמחברת אלמטים מזרח תיכוניים שונים בחינניות ובקלילות, ופונה (ומפנה את עיני המתבונן) אל עצמנו ושכנינו מהווה צעד נוסף, בדרך ארוכה, אל גשרי האחווה.
תודה
אכן רשימה מעניינת
אני לא מבין דבר באדריכלות ועל כך אין לי הרבה מה לכתוב אבל צרם לי מאד השם של הגשר.
הגשר הוקם בלב שכונה ערבית, ואני תוהה מי מדיירי השכונה מכיר את הבעל שם טוף, ומה השם הזה בכלל אומר להם?
הדבר העצוב ביותר בגשר הוא שלא מספיק שהוא מכסה עוול לשכונת עג'מי הוא גם מבטא בורות מסויימת מבחינת השפה האדריכלית הקיימת בשכונה, הגשר הוא פסטיש פוסטמודרני של הגדרות אקדמאיות לסגנון אדריכלי המסמן שכונה ערבית. חלוקת החללים על גבי הגשר מראה הבנה מגוככת בתרבות הערבית המוסלמית בפרט – פינות התיחדות לזוגות מוצנעות מציר הגשר המרכזי לעולם לא ישמשו פינות רומנטיות לזוגות מהשכונה וביחוד בגלל קירבת הגשר למסגד. חוסר הבנה בסיסי זה הפך את הגשר לא רק למפגע ויזואלי (המכסה על עוולה חברתית)ומקום לא נעים למעבר כאשר הגשר הופך למסדרון אטום לסביבה, הנזק האמיתי מתוך העשיה אדריכלית נטולת ההבנה של הסביבה בה היא נעשתה היא שהגשר הוא המקום האהוב על הנרקומנים בסביבה (עד כדי שמאז הגשר נוצרה הגירה חיובית של נרקומנים אל השכונה) כאשר הוא מספק פינות מוצנעות לעשות את שלהם ומקומות נעימים להעביר בהם את הסוטול. אדריכלות מעין זו מתאימה אולי לצפון ת"א אך מקום מיוחד כמו שכ' עג'מי דורש איזו שהיא יכולת ואנושיות שכנראה לא כ"א יכול. אסיים בשאלה מדוע לחסום וכמעט לאטום את הנוף לים בשכונה שכן גדלה מהים ומנסה נואשות לישמור על הקשר איתו ולכן מדוע למה להוסיף עוד ערמת זבל לשכונה ולהרחיקה מהים.
אני מקווה שדעותי לא קשות מידי אך הן אינן שונות מהדעות המשוטפות לנו ולסטודנטים מאוניברסיטת ת"א במסגרת המפגשים הנעשים בשכונה ביוזמת 'פרייס ברודי', קרן מופלאה ויוזמה נהדרת לקידום השונה. מדוע סטודנטים מבינים יותר את רוח השכונה מאשר מוריהם.
לסיום שמו של הגשר לפי מוכטר השכונה הוא ה'דוצ'ה'.
תודה לך שנתת לנו תושבי עג'מי להביע את דעתינו בלי שתימחק בסוף
תודה עבור תגובתך המעשירה.
הדעה של האדם, האנשים, והחברה שחיה במקום טובה יותר משל אלו שחושבים שהם יודעים מה שאחרים מרגישים. לכן אני חושב שבכל מקרה, ולא משנה היכן, יש לבצע תחילה סקר ומחקר מעמיק לגבי המקום, להבין את צרכיו ולגבש תוכנית המקובלת על המתכננים והתושבים כאחד.
לא עלה אפילו בדעתי למחוק את דעתך. כל דעה חשובה לי.
תודה!