ארכיון יומי: יוני 4, 2004

גישור פוליטי

ביפו, מעל לכביש שחוצה שכונה של תושבים ערבים לשני חלקים, מעל לכביש שהונמך בטעות מהסביבה שלידו, לא רחוק מהים, הוקם גשר להלכי רגל. האדריכל צבי הראל תכנן גשר רחב, רחוב על-קרקעי המונח בקצוותיו על תחנת שנאים. כן, זהו גשר הבעל שם טוב, כן זה שמו.

זוהי אומנות המקום, זה גשר מקומי! את אומנות הגישור אפשר ללמוד בתיאוריה, אפשר גם ללמוד אחר מעשה, משהגיאות שעושים בחיים, חווים את זה. גשר הבעל שם טוב הוא גשר שמחבר שתי גדות, אולי עולם אחד שנחצה בטעות. יש לו ערכים עמוקים נוספים, ערכים שהם מעבר לפונקציונליות הבסיסית. הוא נראה כבתים שהיו, בתים שאולי יהיו, משהו ששייך למישהו, משהו שהיה שייך למישהו. יש בו מרפסות וחלונות, דלתות ומדרגות, יש בו "משרביות", יש בו משחק של אור וצל, הוא מדבר בשפת המקום. לגשר, או לרחוב העילי הזה, יש צורה ואופי מקומיים, תרבות האזור יצרה אותו. האמירה הצורנית היא גם אמירה פוליטית. היו ביפו מבנים ואינם, ישנם מבנים חדשים השייכים לאחרים. הבניה היקרה יכולה לספוג לתוכה רק מעטים ספורים. מדרגות מובילות אליו בצד אחד ובצידו השני הוא מתחבר למפלס האדמה הגבוה. הוא נוף המקום, בפנים הוא בחוץ ובחוץ הוא בפנים. הוא רחוב שחולפים בו אנשים, נעצרים, מביטים ומשקיפים מכל זווית. מי שחי במקום מרגיש כאילו הוא חלק ממנו.  

הגשר האותנטי לא הוטס לארץ, הוא לא תוכנן בבית מדרשם של אדריכלים-מהנדסים כוכבים שמעבר לים. זה גשר שחי את מזג האוויר של הסביבה, גשר שחי את מזגו של האדם המקומי. הגשר הוא תאור המקום. זהו מקום חדש שקשור למקום הישן.  מקום שנוצר "יש מיש" ולא "יש מאין".