וויטני מחכה למרסל ברוייר

 

כבר למעלה משני עשורים שמנהלי מוזיאון וויטני מנסים להוסיף לו שטח. הגלריות קטנות ומלאות, וצריך אגף נוסף עבור סיפריה, אודיטוריום וחלל גדול נוסף עבור פעילויות תרבותיות אחרות. המוזיאון נמצא במנהטן, בפינה של שדרת מדיסון ורחוב 75. בנייתו הסתיימה בשנת 1966.

מבט מהצומת לעבר מוזיאון וויטני,  צילום: יוסי מטלון 

לא כל כך פשוט להרחיב את המוזיאון. התכנון הראשוני של תחילת שנות השישים, לא ציפה לגידול טבעי והעובדה שהמוזיאון נמצא באזור המיועד לשימור, לא מקלים על תכנון האגף החדש. מרסל ברוייר, אדריכל המוזיאון, מודרניסט טהור, מיקם משני צדדיו של המבנה, קירות, מעצורים שחוסמים כל התפתחות או צמיחה אופקית עתידית. כאמור, המוזיאון ממוקם בפינת שדרה ורחוב, לכן יש לו שתי חזיתות עיקריות. אחת פונה לשדרה, מדורגת בצורה הפוכה. פרופיל המבנה המדורג חזק מאוד מבחינה וויזואלית, מוכר לתושבים ולמבקרים ובולט לאורך השדרה. במפלס הרחוב נמצא גשר שעובר מעל לקפטריה שנמצאת המפלס המרתף. הגשר מקשר בין המדרכה לבין הכניסה הראשית המובילה לקופות שממול. בקצה הגשר שברחוב, ליד המדרכה, יוצאת "לשון" מבטון, גג לגשר, הצהרה המזמינה את העוברים והשבים להיכנס פנימה ולראות אומנות אמריקאית מודרנית. בחזית זו יש חלון בודד גדול המכוון בזווית מתאימה לצומת הדרכים. בחזית השניה שנמצאת על הרחוב יש מספר חלונות בגדלים שונים הממוקמים בצורה אקראית "ומביטים" בזווית לכיוון הצומת. המבנה מחופה באבן גרניט אפורה וקודרת.

לצורך ההתרחבות, מנהלי המוזיאון רכשו את כל המבנים הצמודים למוזיאון והנמצאים לאורך השדרה. בשנת 1985 המוזיאון הזמין את האדריכל מייקל גרייבס מפרינסטון  ניו-ג'רזי, לתכנן את ההרחבה המיוחלת. גרייבס ממובילי הזרם הפוסט-מודרני הציג מספר חלופות. כולן היו צבעוניות וכבדות, מלאות בציטטות היסטוריות ופרטים דקורטיביים, כיאה למבנה פוסט-מודרני. התכנון של גרייבס השתלט על המבנה הישן וכאילו רכב עליו. החלופות לא כיבדו את הסגנון המודרני ולא השתלבו עם המבנה הנקי בעל האופי הקופסתי. 

מוזיאון וויטני והמבנים הצמודים אליו (המיועדים להריסה) לאורך שדרת מדיסון, צילום: יוסי מטלון

הדירוג ההפוך שבחזית המבנה של מרסל ברוייר, יוצר הרגשה קלה של ריחוף והתגרות בטבע, בניגוד לאופי הפוסט-מודרני המנומנם והמקובע שיושב חזק על הקרקע ללא כל תנועה או חידוש טכנולוגי הנראה לעין. המבנה הקיים חסר כל פרטים דקורטיביים ונקי מעומס גיאומטרי היסטורי. תושבי העיר לא אהבו את הסגנון הכבד שגרייבס הציע. הוא ניסה להחזיר לניו יורק אלמנטים ניאו-קלאסיים, שמזמן ננטשו על ידי תושבי ניו-יורק שמחפשים את הקלילות והחזון שביצירתיות המפעפעת בחוף המערבי, בקליפורניה. הניו-יורקים מחפשים את המחר החדש והבלתי צפוי. בדרכם זו הם נוטשים ללא ייסורי מצפון את העבר של האתמול. התוכניות  של מייקל גרייבס הוכנסו למגרות ונשכחו.

בשנת 2001  התחדשו הגעגועים למבנה חדש. ביקשו מהאדריכל המצליח מרוטרדאם, ראם קולהאס, להציג את רעיונותיו. עלות בנית התכנון שלו, 200 מליון דולר, הפילה את הפרוייקט. הוא ביקש להפריד כמעט באופן מוחלט בין החדש לישן. רעיונותיו היו מעניינים אבל מנהלי המוזיאון לא יכלו לקבל על עצמם עומס כלכלי  בסדר גודל שכזה.

הצעה תכנונית של אדריכל מייקל גרייבס (מודל + אילוסטרציה)

את מרסל ברוייר קצת קשה להשיג היום. אני בטוח שהוא היה מעצב את האגף החדש בצורה המבריקה ביותר. אולי הוא היה מתנגד להרחבת המוזיאון ומשכנע אותם כי צריך להשאירו בפרופורציות הנכונות ולהמנע מהריסת האיזון הצורני ושינוי מרכז הכובד הנפחי של המבנה.

אדריכל מרסל ברוייר 1981-1902

 

 

 

 

 

 

 

כעת הם מחפשים אדריכל אחר. אולי כדאי שיחפשו מישהו שיכבד את המבנה הקיים וינסה לשלב תכנון עדכני שיעבוד בהרמוניה עם הישן. מבנה חדש שיענה על הצרכים הפיזיים וישתלב באופן וויזולי עם חזיתות המבנה הישן והאיכותי. ה"ניו יורק טיימס" מדווח בכתבה מה-19 לחודש זה כי אפשרי שהאדריכל האיטלקי ראנזו פיאנו יצטרך להתמודד עם האתגר הקשה הזה. כבר בשנות השבעים תכנן פיאנו ביחד עם האדריכל ריצ'ארד רוג'רס את מוזיאון פומפידו, מבנה פתוח מבחינה אנטומית, שנחשב  מאוד מהפכני בעת בנייתו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עכברון  ביום מאי 29, 2004 בשעה 4:41 pm

    תמיד מעניין לקרוא את מה שאתה מפרסם.
    בעיקר נעים לדעת שיש אצלך גם התיחסות להיבט האנושי, ולא רק העיצובי.
    ובנוגע לנושא, לפעמים אני חושד שאדריכלים קצת
    חוטאים בלהתאהב בלהריח את עצמם. 20 שנה ועוד
    לא מצאו פתרון? 20 שנה כבר אין מקום להציג ו
    להתאסף?
    מצד שני, בגלל שזה מוזיאון, אולי מרשים לעצמם.
    מפני שזו גם אמנות, עם אמירה.

  • יוסי  ביום מאי 30, 2004 בשעה 3:11 pm

    בעולם האדריכלי, תכנון מוזיאון זה "השיא" האדריכלי. זהו המקום הטוב ביותר שמאפשר לאדריכל לבטא את עצמו ובעיקר את החברה או הערכים שקיימים בחברה שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. אם במקום, בהיכל, שמציגים אומנות, האדריכל, האומן לא יוכל להתבטא, אז היכן הוא או היא יעשו את זה?

    הרחבת מוזיאון או הקמה של מוזיאון חדש, בכל מקום בעולם, תתאפשר רק במידה ויהיו מספיק תרומות. הגוף הממשלתי שגובה מכולנו מיסים לא מעביר את הכספים לבניית מוזיאונים.
    תראה למשל, מה מתרחש באזור "הקריה" בתל אביב. בונים הרבה מגדלים, כולם עבור גורמים שלטוניים.
    תודה.

  • יוסי  ביום מאי 30, 2004 בשעה 4:21 pm

    תראה למשל, מה מתרחש באזור "הקריה" בתל אביב. בונים הרבה מגדלים, כולם עבור גורמים שלטוניים.
    ומוזיאון תל אביב מחפש תורמים בכדי שיוכל להתרחב.

  • עכברון  ביום מאי 31, 2004 בשעה 8:45 am

    לעוסקים במקצוע האדריכלות יש השפעה עצומה על
    אלה החיים בעולם המערבי המתועש.

    סביבתנו המיידית והמעשית, במיוחד של יושבי הערים, מוכתבת
    על ידי מתכנני בתים וערים, מקנה המידה של חדר ועד עיר שלמה.
    ברור שיש פה השפעה גדולה לכסף (המתחברים עם פוליטיקה ונדל"ן). ובכל זאת,
    האם קיימת תורת אתיקה לאדריכלים?

  • יוסי  ביום מאי 31, 2004 בשעה 11:46 am

    אתיקה או תורת המוסר ומצוותיו היא סט של ערכים מושרשים ביחיד ובציבור. כל אדם צריך להחליט בעצמו אם לקיים אותם או לא. כך זה גם באדריכלות. יש מנגנונים ממשלתיים, עירוניים שמנסים לעיתים, לכוון את זה ולמנוע כאוס פיזי בעיקר באזורים האורבניים.
    בכל העולם, ולא רק בעולם המערבי, יש השפעה עצומה לאדריכלים על הסביבה הנרקמת והמתהווה.
    בעולם המערבי הדמוקרטי עוד נותנים פה ושם לאזרחי העיר את רשות הדיבור והתגובה. דווקא במדינות שהם השלטון הוא כפוי, דיקטטורי או חולני בצורה מסוימת, דווקא שם לפוליטיקה יש השפעה עצומה על האדריכלים והסביבה.
    לשלטון הנאצי, להיטלר היתה תיאוריה מאוד מגובשת לגבי נושאים סביבתיים ומקום העם בסביבה הפתוחה והבנויה. אלברט שפאר, היה אדריכל "הבית" שלו. לשלטון הקומוניסטי בברית המועצות לשעבר היתה "שיטה" אדריכלית וגם לסאדם חוסיין היתה דעה בנושאים עיצוביים. במדינות שבהם הדיקטטורה שולטת, האדריכלות מאוד מכוונת ונוקשה.

  • צילי שקד  ביום מאי 14, 2008 בשעה 2:02 pm

    הכתבה טובה וממצה את הנושא הצר, שהוא מקרה אחד ובודד אך מאחר שהיום כבר אפשר לסכם את עבודותיו של מרסל ברוייר – כדאי היה לפחות להזכיר בסקירה קצרה ולוא את חלק מן העבודות והמבנים שהשתתף בתכנונם, כגון – הכסא המיוחד שעיצב, בנין מרכז אונסקו בפריז… היות שמגוון יצירותיו מוכיח את גדולתו גם לאנשים שאינם בעלי השכלה אדריכלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: