La Cinematheque Francaise בפריז צילום: יוסי מטלון
בפריז המעוצבת, באזור Bercy , החליטו בשנות השמונים של המאה הקודמת (נשמע ממש רחוק) לבנות מרכז אמריקאיׁ,The American Center בתכנונו של האדריכל- על האמריקאי, ממוצא יהודי, פרנק גרי, Frank Gehry. עלות המרכז שהוקם בשנת 1994, שתפקידו המתוכנן הוא לתמוך באירועים תרבותיים, הגיעה ל41 מיליוני דולרים. לדעת היזמים זה היה סכום לא צנוע עבור מרכז תרבות. לבסוף, בעקבות איכות העיצוב ואופיו הייחודי, החליטו לבנות את המבנה. התכנון התבצע במקביל לתכנון של מרכז דיסני ומוזיאון גוגנהיים בבילבאו, לכן כבר אז, המבנה המתוכנן נחשב כמעט כניצחון ארכיטקטוני.
La Cinematheque Francaise כניסה והחזית הראשית הפונה לפארק בבנין בפריז צילום: יוסי מטלון
במוזיאון גוגנהיים בבילבאו, האדריכל פרנק גרי הגיע לשלמות קונספטואלית, שם כל השאיפות שלו התגשמו. במרכז האמריקאי בפריז, (שלא הצליח להחזיק כלכלית את עצמו ונמכר בשנת 1988 ל-Maison du Cinema, ספרית סרטים ותיאטרון במימון משרד התרבות הצרפתי, La Cinematheque Francaise), השלמות והתעוזה היא חלקית. לדעתי זה נגרם מהרצון לענות בחיוב לדרישות הפרוגראמה שכללו הרבה משרדים וגם בגין הרצון לשמר את החזית האחורית שפונה לרחוב ולאפשר פריצה של אלמנטים השבורים בחזית הקדמית שפונה לפארק ירוק. יתכן שמבנה פרגמנטארי לחלוטין לא היה מתקבל בעין יפה על ידי היזמים ופרנק גרי חיפש נקודת פשרה ויציאה משאיפות מכסימליות. בנוסף, חומר הבניה הכבד שנבחר למרכז האמריקאי לא אפשר אתלטיות ארכיטקטונית.
חזית אחורית של La Cinematheque Francaise בפריז צילום: יוסי מטלון
הכניסה הראשית של La Cinematheque Francaise בפריז צילום: יוסי מטלון
חלל פנימי ב- La Cinematheque Francaise בפריז צילום: יוסי מטלון
במבנה אחר שמתוכנן על ידי פרנק גרי ועשוי להבנות בפריז, מבנה שיקרא Louis Vuitton Foundation of Creation, אדריכל פרנק גרי הלך עד הסוף עם הנוכחות הדה-קונסטרוקטיבית שמופיעה בכל בניניו. במבנה הצפוי רואים את לוחות הטיטניום והבניה הקלה יותר שמאפשר ווירטואוזיות גיאומטרית.
המבנה הזה הוא הצגה של חרות אדריכלית ביחד עם נתינת כבוד למסורת בניה. יש כאן מצד אחד, הערכה לקיים ומצד שני, קריצה בולטת לעתיד. המבנה וצורותיו הנוזליות מקרינים יצירתיות ביחד עם כבוד לקיים. הקריעות הנפחיות יוצרות חללים פנימיים מיוחדים ולהם צל ואור שיוצרים מגוון מצבים מרתקים. הפרגמנטאציה הנפחית המחופה באבן אינה מבטאת היי-טק או טכנולוגיה מתקדמת, השברים מבטאים חופשיות יצירתית, מוזיקה ותנועה, יחסים שלווים בין קבוע לנע. השברים הנפחיים משקפים את אופי החיים, חיים מלאים בהפתעות, פונים לכיוונים שונים ואינם ממש יציבים. אין ספק שזהו אחד המבנים החשובים בפריצת הדרך היצירתית בקונטקסט גלובאלי של האדריכל פרנק גרי.
חלל פנימי ב- La Cinematheque Francaise בפריז צילום: יוסי מטלון
פרט בכניסה ל- La Cinematheque Francaise בפריז צילום: יוסי מטלון
תגובות
אני לא יודעת אם זו תוצאה מזוויות הצילום, כי לא הייתי שם אף פעם, אבל עמודי המתכת בחלל הפנימי גורמים הרגשה מאד לא נעימה.
ההרגשה באמת לא כל כך נעימה בפנים. בתור לכרטיסים התחושה מזכירה עמידה בתור במשרד הפנים. והמראה מבחוץ אינו משדר ולו קמצוץ מההוד של המוזיאון בבילבאו, גם בגלל החומרים אבל גם בגלל שהחזית פונה אך ורק לרחבה שלפניה, וקשה לתפוס אותה במלואה, ממרחק – מה שאולי היה משנה את המצב.
מייד הולך לבקר שם כדי לבדוק בעצמי
כשהייתי סטודנטית שנה ראשונה באדריכלות, גרי היה הארכיטקט הנערץ עלי, עם זאהה חדיד המצויינת. בהמשך התווספו עוד כמה.
תודה על הפוסט.
ראיתי לאחרונה בצלסי ניו יורק תתרשמו כאן:
http://iacbuilding.com/interactive/content.html
קווי דמיון מפתיעים (או שלא) La Cinematheque Francaise למרכז סטאטה בMIT קיימברידג' גם מבפנים וגם מבחוץ.וחזרה לאנקדוטה שגרי מתכנן כתוצאה מקיווצ'י דפים שהוא זורק לפח.
אגב, MIT תבעו לאחרונה את גרי בטענה שמרכז סטטה לא עומד בתקני הבטיחות בהם היה אמור, מה ששוב, לא מפתיע בורים שכמותי שלא מבינים איך הזכוכיות בזויות אמורות לשאת משקל שלג וקרח במשך מס' חודשים בשנה.